חרף מרכזיותו של הכיבוש בהבנת התפתחותם של המשטר והחברה במדינת ישראל, תוכניות הלימודים מתעלמות ממנו כמעט לחלוטין. הפלסטינים מגיחים אל מעבר לפרגוד רק בתור טרוריסטים או כשהם מפריעים למאמצי ההתיישבות היהודית
הבוז למסורות קנייניות לא-אירופיות משמש בסיס לעקירה של הכפרים הבדואים הלא מוכרים, ואפשר גם להניח שהנורמה הזו גם מהווה בסיס לפינויין של דיירות ודיירי דירות הדיור הציבורי. על חוק ההסדרה, הנדל"ן האירופי ומסורות קנייניות אחרות
המדינה מתעתדת להכשיר הפקעת קרקעות של פלסטינים עבור מתנחלים יהודים, ובה בעת להחמיר את הענישה נגד ערבים בישראל שזכויות הבנייה והפיתוח של עריהם מופקרות. בשם אותו "שלטון החוק", גם מגרשים באלימות מזרחים עניים מבתיהם
חותמי העצומה נגד ״חוק ההסדרה״ מבקשים להכשיר את עצמם כפטריוטים אמיתיים, ובעיקר להכחיש את חלקם בכינון משטר לאומני בגבולות 67'. התוצאה היא מסמך קולוניאליסטי וגזעני