צמד המילים “הגירה מרצון” הוא יופמיזם לאחת ממטרות המלחמה הנוכחית: טרנספר מעזה של פלסטינים לירדן, למצרים, לקנדה ואפילו לרואנדה ולצ’אד. ולא, לא מדובר בחזון של סטרוק וסמוטריץ’ בלבד
ישראלים מקשרים רצח עם לתמונות היסטוריות של מחנות ריכוז, אבל כדי להבין מה פירוש ג’נוסייד ולמה המתרחש בעזה נכנס לתוך ההגדרות יש להבינן במלואן, לאור מקרים קודמים במקומות אחרים בעולם
בעל הבית השתגע, ובשיגעונו בחר ביודעין להגיש את ישראל במכירת חיסול על מגש של כסף, ובלבד שישתמר כל העת עימות מתמשך ובלתי פוסק עם אויביה. מה יעצור אותו? אין לדעת
בתוך המצוקה הקשה של כלל האזרחים, נשים בעזה ממשיכות לקבל מחזור, להיכנס להיריון וללדת. בעיתונות בערבית מתארים את המציאות הייחודית לנשים באסון ההומניטרי שלא מסוקר בתקשורת הישראלית
מה קורה להומניזם ולאוניברסליזם – ערכי הליבה של תנועת זכויות האדם – מול פרספקטיבת יחסי הכוח והדיכוי בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני מאז שבעה באוקטובר? איך מושפעת מכך עבודת הארגונים המקומיים והעולמיים?
רבים מתקשים להבין את מהלכיו של נתניהו בחודשים האחרונים. לפי עמרי בן יהודה, ביסוד “הניצחון המוחלט” עומד פתרון רדיקלי לשאלת הפליטות הפלסטינית, המסתמך על תפישה אימפריאלית שניצניה נוסחו ב”עסקת המאה” של ממשל טראמפ
“לעיתים הלימונים משיבים אש. חלק מהנוזל הארסי האגור בנקבוביות הקליפה ניתז בחזרה אליי. מן הנדיר שטיפה כזו מוצאת את דרכה, ממש בכינון ישיר של צלפים, אל עיניי, מתחת למשקפיים”
בצפון הרצועה טוחנים מזון לבעלי חיים כדי לאפות לחם, ובדרומה מסתפקים בארוחה אחת ביום, במקרה הטוב. השימוש ברעב ככלי נשק אינו המצאה חדשה וההשלכות שלו הן הרות אסון, בטווח המיידי והארוך
רצועת עזה היא התזכורת המתמדת להיות מדינת ישראל בית שתשתיתו חורבן המבשר את אחריתו. המעונות החרבים והגופים המשוועים ללחם משמשים עדות ליסודותיה הרעועים של הביתיות הישראלית
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
