נשות ואנשי אקדמיה מישראל תומכים בעמיתיהם מטורקיה הנרדפים על ידי המשטר בשל הביקורת שהשמיעו על ההרג, הגירוש והדיכוי של המיעוטים בארצם. אנשי “אקדמיה לשוויון” לא מסתפקים בדיון על העוולות המתחוללים שם, ומוחים לנוכח מגמות דומות המתרחשות בישראל
בלימת ניסיון ההפיכה בטורקיה היא לא בבחינת ניצחון לדמוקרטיה – לא במציאות משטרו האוטוקרטי של ארדואן. את התוצאות הטראגיות ניתן לראות כבר היום, עם ניסיונות ללינץ’ בחיילים המורדים, אלפי מעצרים של בכירים במערכת המשפט ושל עיתונאים וקריאות לאומניות ברחובות. מבט על הפצעים הפתוחים של המדינה, שהחלו לדמם ביתר שאת
בתוך כל האלימות במדינה, קל להחמיץ את האסון הרפואי שפקד את הילדים הסורים. בעוד האו”ם וארגון הבריאות העולמי מאמצים את עמדת משטר אסד כי מגיפת הפוליו נבלמה ואינם מטפלים כיאות בילדים בסיכון, ממצאי האופוזיציה בסוריה מעידים אחרת. כתב אישום חריף. תרגום מ-The New York Review of Books
המחאה הטורקית אינה רק התקוממות של חברה אזרחית חילונית נגד משטר אסלאמי רודני הנתמך בידי רוב מוסלמי שקט. מפגינים חשים באופן אינטואיטיבי שפונדמנטליזם השוק החופשי והאסלאם הפונדמנטליסטי אינם מוציאים זה את זה. הנישואין “הנצחיים” בין דמוקרטיה וקפיטליזם מתקרבים לגירושין
כמו בישראל ובברזיל, ההתקוממות בטורקיה חלה בעיצומה של “צמיחה” תחת ממשלה פופולרית. כמו בישראל, גם בטורקיה יש מחלוקת על זהות המחאה ומטרותיה. במכתבו קורא הפילוסוף הצרפתי החשוב אלן באדיו לפעילים בטורקיה להימנע מקרע בין חילוניים לדתיים ומהערצה עיוורת למערב, ולחבר בין צעירים משכילים לבין עובדים, מהגרים, נשים ומיעוטים אתניים –…
לישראל נוח מאוד עם העובדה שאסד מחולל טבח בבני עמו, משום שזה משמר את אותו סדר שנבנה ביסודיות על ידי האימפריאליזם האמריקאי, אשר היא משענתו הראשית. בכך היא מצטרפת לאיראן, רוסיה, סין, צפון קוריאה, חיזבאללה וחמאס
חיפוש אחרי כתביו של המשורר הטורקי הגדול נאזים חיכמת ברחובות איסטנבול, בימים בהם עוברים בישראל חוקי הנכבה והחרם למיניהם, הזכיר כי הצנזורה תמיד זמנית – אך אל לנו לעמוד מנגד