תחושות של אי נחת, טרדות וכאב עמום מלוות את הצפייה בסדרה, והן מתגברות כשעורכים את ההקבלה בין המתרחש על המסך לבין הפגיעה בזכויות הפרט המתגלמת, למשל, בתיקון לחוק איסור האפליה
“המרוקאים החדשים” היא לכאורה מצעד ניצחון על הבושה, שנועד לשמח את ההמונים. אבל היא הופכת את המרוקאיות למותג נוטף מתיקות ומתינות, תוך הפניית גב בוטה להיסטוריה של מאבק ולשאלות מתבקשות • שלוש הערות על תרבות ופוליטיקה בשולי סדרת הכתבות המדוברת של אבישי בן חיים
גם כשהנתונים בשטח והמרואיינים שנבחרו אומרים לגמרי אחרת, יוצרי הסדרה נצמדים למסגור ולתיאוריות שאיתן ניגשו לעבודה. “המהפכה הגאה” של גל אוחובסקי, המשודרת ב”כאן”, מאכזבת בהנצחת סטריאוטיפים גזעניים ובדגש על הצבא והפוליטיקה הימנית
הסדרה “הנערים” מוכיחה שישראל לא מסוגלת להבין את עצמה. לא את השסעים שבה, ולא את החפיפה ביניהם. היא איננה מפחדת להציג ביקורת פוליטית מזרחית על ההתרחשויות המזעזעות של קיץ 2014
הסדרה “מונא” היא דבר חדש במקומותינו, עם גיבורה פלסטינית חושבת ומרתקת בלב ההוויה הישראלית-יהודית-תל אביבית. היא מצליחה להנכיח את האיוולת שבאי-ידיעת הערבית, לצד הרהיטות התרבותית של הדור הזקוף פי שלוש – צעירים פלסטינים בגבולות 48′ שעדיין פוגשים גזענות חריפה, אבל מתנווטים במודעות בין עולם יהודי ועולם פלסטיני
נראה כי השדה הכלכלי – שבניגוד לזירות אחרות, דוגמת האקדמיה, אינו כבול לחלוטין למשטר הפריבילגיות האשכנזי – מציע למזרחים ממעמד בינוני אופק של הצלחה, והדבר מקבל ביטוי בדימויים טלוויזיוניים
באמנת הפרסום החדשה יש פספוס היסטורי גדול. דווקא מעמדת המדוכא ניתן לראות את המנגנון שבו כלואים שני הצדדים ולחשוף את הבדיה שבלב עולם הפרסום. המזרחים היו יכולים לבקר מבחוץ את מבנה הכוח עצמו, את הרידוד של החוויה האנושית, ולהציע תיקון לחברה כולה
מה הייתם אומרים על מבקר טלוויזיה שמשתמש בחוסר מודעות במילה ״פרחה״, טוען שהפוך זה קפה אשכנזי, רדוף על ידי שדים עדתיים שמדברים ב-ח׳ ו-ע׳ ובטוח שגנבו לו את המדינה?
שני מנחים אשכנזים דרשו מהשחקנית רונית אלקבץ לתאר את מסתרי הצלחתה ולהצדיקה – דרישה קבועה ומבזה מנשים מזרחיות. השאלה הבאה שלהם כבר לא זכתה למענה, ונראה שכולנו קמנו ועזבנו את האולפן יחד איתה
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
