הקולנוע הלסבי מתמודד עם היסטוריה ארוכה של במאים גברים, ייצוגים עגמומיים ודמויות שבעיקר נכנסות לדכאון ומתות. פסטיבל ״לסבית קטלנית״ שיתקיים בת״א בשבת הקרובה מבקש לתת מקום לקולנוע לסבי ישראלי שמקדם עשייה נשית ומספר סיפורים שאי אפשר לראות בשום מקום אחר
דומה שארץ חדשה יותר ישנה מחדשה. הייצוג השוויוני לכאורה של נשים מותיר את הנשים כייצוג. לא רואים אותן. לא שומעים אותן. לא יודעים מיהן. אין סוף למניפולציות.
שוויון מגדרי משמעו גם לפנות מקום. חבל מאוד שבחד"ש – שהחליטה לא לשריין מקום ריאלי לאשה – לא הפנימו את זה. ובכלל, במערכת הבחירות המיותרת הזו נשים דורשות מקום בפרונט
כנס על אי-שוויון בחינוך בלי אף דוברת אשה, חושף (שוב) את ההתיימרות הריקה של האקדמיה לנאורות. אסתר הרצוג על מנגנוני ההדרה המתוחכמים יותר או פחות של נשים, שמצליחים להציג את יאיר לפיד כדובר לגיטימי ואת היעדר נשים כעניין שאינו מכוון ואינו פוליטי
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
