לגברים היה כובע קסמים והם שלפו משם רובים וארנבים. אנחנו היינו עבורם חיות משונות, היינו צריכות להיות קטנות כל כך, להצטמצם בהברות, במהדורות, באיברים, תכניסי ת'בטן! המשוררת והסופרת ענת לוין על מקומה של האישה הכותבת בעידן גברי
פרסום בנשים הוא נתעב. האנונימיות זורמת בדמן. גם כיום הן לא דואגות לתהילתן כגברים ובהכללה, הן יכולות לחלוף על פני אבן או שלט מבלי לחוש רצון בלתי נשלט לחרוט את שמן עליהם. הציטוט הזה של וירג'יניה וולף נכון עד היום