תארו לעצמכם את החוויה הרגשית של ילד בן 5 שההורים שלו נמצאים באופן תמידי בחוסר ודאות. אורית הורוביץ בר-עם סיירה בגני הילדים של מבקשי המקלט בדרום תל אביב וחזרה רשמים לידיעתו של ח”כ בן ארי
באמצעות הקמת ארגוני קש המסתירים את זהותם האמיתית של המארגנים, מצליחים ראשי הימין הקיצוני להסית ולהוביל את ההמונים, בבת ים כמו בשכונת התקווה, לפעילות שמבוססת על הפחדה וייאוש. אלדד לוי על הפופוליזם נגד מי שאינם יהודים, הצובר תאוצה במקומותינו
שכונות הדרום לא התנגדו לזרים, הן התנגדו לשינוי כפוי ורחב-היקף במרחב הביתי שהופך אותו למרחב זר. ואת מלחמת ההישרדות הזאת ההיגיון הליברלי מסרב לתפוס. יריב מוהר על האיזון הראוי בין הזכות לקהילה לזכויות הפרט, והביקורת שצלחה על הפגנת הנגד לאירועים האלימים בתקווה
תושבי הדרום נתקעו במטרופולין האירופאי המדומיין והפכו למבקשי המקלט של שיטה כלכלית ניאו-ליברלית, שהפכה את בתיהם לנדל”ן ואת מרקם חייהם להפרעה במרחב. יעל ברדה מציעה עמדה פוליטית של סולידאריות הן עם מבקשי המקלט והן עם תושבי השכונות
היחס שלו זוכים מבקשי המקלט בחברה הישראלית מלמד אותנו רבות על עצמנו: על חוסר הסובלנות, על החיים רדופי הפראנויה, על האלימות והגזענות, ועל הנכונות להפקיר את החלש ואף להאשים אותו בעצם חולשתו. טלי קריצמן-אמיר בעקבות אירועי ליל אמש בשכונת התקווה
מצוקתם של מבקשי המקלט בישראל, כמו גם של תושבי השכונות המוחלשות, נובעת בראש ובראשונה ממדיניות ההרעבה כלפי אוכלוסייה זו. בעקבות הדיון הסוער שהתקיים היום בכנסת
התגובה לפשע השנאה כלפי פליטים ומהגרי עבודה בשכונת שפירא חייבת להיות תקיפה וחד-משמעית. אבל לצד זאת, יש לזכור כי צקצוק לשון מול טענותיהם של תושבי השכונה רק מוביל את מי שיכלו להיות בני ברית הישר לידיהם המגואלות שנאה וגזענות של הבן-גבירים והבן-ארים. אבי דבוש על ההכרח בהתארגנות קהילתית כנגד ההפרד…
השר ישי מתעקש להתעלם ממציאות החיים בסודאן ובאריתריאה, ולטעון שצריך לכונן איתן יחסים דיפלומטיים (כבר יש) על מנת להחזיר אליהן את ה”מסתננים” תמורת תשלום. במקום להלך אימים על הפליטים ולקצור כותרות, יואיל השר למלא את תפקידו
נוכח המשבר ההומניטארי המחריף בדרום סודאן, החלטת משרד הפנים לשלוח אל המדינה הצעירה כ-700 מבקשי מקלט מעמידה אותם בפני סכנה קשה. וחוץ מזה, לא מדובר בנחיל אנונימי של פרטים חסרי ערך, שניתן לגרש או לכלוא כלאחר יד