אחרי הגינוי
פשע השנאה כנגד פליטים ומהגרי עבודה בשכונת שפירא בליל חמישי האחרון זכה לתגובות מינוריות יחסית. לא צריך לעשות את התרגיל המחשבתי הבנאלי של החלפת התפאורה והנמען להתקפה ליהודי חו”ל, כדי להבין את הכשל בעניין. פשעי שנאה הם אות לכך שישנה לגיטימציה מבוססת לאלימות מילולית ופיזית כלפי קבוצות “אחרים” בחברה, והתגובה המיידית אליהם חייבת להיות תקיפה וחד-משמעית. על המשטרה לתת עדיפות עליונה לחקירת האירוע ועל מערכת המשפט, אם וכאשר יגיעו האשמים לשיפוטה, לנקוט במידת הדין הקשה ביותר.
עד כאן, אני תקווה, הכל מובן. ומכאן כל העבודה החשובה והמעמיקה יותר. רמז לכיוון שלה קיבלנו בהפגנה שהתקיימה בשפירא למחרת ההתקפה, לגינוי הפשע והבעת סולידריות עם המהגרים והפליטים בתוכה. ההפגנה הדרדרה במהירות לכלל עימותים עם תושבי השכונה, שהאשימו את המפגינים בצביעות ובדריסה של התושבים הוותיקים יותר.

בעבור רבים מאיתנו קל להגיע לידי צקצוק לשון אל מול מחאת התושבים בשפירא, כמו בקריית מלאכי אל מול יוצאי אתיופיה וצפת ביחס לשוכרים הערבים. אפליה מאורגנת כזאת מקומה לא יכירנה בחברה מוסרית, אחראית וגם כזו השואבת את ערכיה מן היהדות. ובכל זאת, לפני הכניעה לפיתוי שבגינוי חשוב לנסות ולהבין: תושבים ותיקים יותר בשכונות, שרידים למזרחים ששוכנו בכל אחד מן המקומות בשנות החמישים, נלחמים על השאריות – מנת חלקן בעוגה החברתית. השכונות הללו, שסובלות מהזנחה, מניכור, מעליבות, מתקשות לשאת על כתפיהן את החלשים ביותר. ברגע שנדמה לתושבים הוותיקים שהם הרימו את הראש ויצרו איזו שגרה נסבלת, מגיעים מי שמורידים את ערך דירותיהם, יוצרים עומס על התשתיות העלובות, משפיעים על החינוך והתרבות באזור ועוד.

הגינוי שלנו, בעלי הפריבילגיות שלא נאלצים להתמודד יומיומית עם החצר האחורית הזו, את התושבים הוותיקים, הוא בעייתי. הוא דוחק את מי שיכלו להיות בני ברית הישר לידיהם המגואלות שנאה וגזענות של הבן-גבירים והבן-ארים. הגינוי הזה, שאין מאחוריו הבנה, תורם להפרד ומשול הנוח לכל שלטון.
הפרקטיקה שיכולה למנוע את המדרון החלקלק של ניכור ושנאה בין אוכלוסיות החולקות את אותה פיסת שטח, היא פרקטיקה קהילתית. כזו המרוממת את התושבים המתוסכלים הנאבקים על סיכויי החיים, ומחברת אותם לזהות האינטרסים עם ה”אחרים”, שקרובים אליהם למעשה, יותר מכל קרבה שאנו, בעלי הפריבילגיות, נוכל אי פעם לייצר.
דוגמה לעבודה מוצלחת כזו מתבצעת בארגון “ממזרח שמש”, שמשתמש בשפה היהודית המחברת מזרחים-מסורתיים כדי לסייע להתארגנות שכונתית – המעודדת תפיסה פוליטית בהירה, המחדדת אינטרסים קהילתיים משותפים ויכולה להיות בסיס לפעולה משותפת המחברת קהילות ואוכלוסיות שונות.
השקעה בהתארגנות קהילתית נכונה יכולה לסייע ביצירת תנאים טובים יותר לסובלנות והכלה של אוכלוסיות קצה, גם במסגרת חיי היומיום המאתגרים של אנשי השכונות.


