קריאות להגדיר את היהודים מארצות ערב כפליטים הושתקו בעבר על ידי ממשלות ישראל. שינוי המדיניות ונמרצותו של דני איילון קשורים להכרה החדשה יחסית, שישראל לא תוכל להתחמק עוד מאחריותה לנכבה. אבל כדאי למובילי הקמפיין ללמוד את ההיסטוריה של הרעיון המופרך
נאום אובמה היה מפגן כוח וולגרי של המעצמה הגדולה בעולם ושל משרתיה, או שמא אדוניה היהודים והישראלים. אבל כל עכבה (כאילו 63 שנים זה לא זמן) לטובה: אם אתם לא רוצים שתי מדינות, סופכם שתקבלו מדינה אחת דו-לאומית
במו ידיהם יצרו המנהיגים הישראלים את התנאים להולדת המהלך הפלסטיני באו”ם, וכעת הם מתרוצצים, ספק בבהלה ספק בהתנשאות מזויפת של מדכאים, כדי למנעו. אם יצליחו ואם לאו, הפלסטינים עברו לדבר בשפה חדשה – שלא רוקדת לחלילו של ביבי
ביום שנגדיר עצמנו כמדינת לאום של העם היהודי, נהיה מחויבים למצוא פתרון אמיתי וטריטוריאלי לאלו המבקשים הגדרת לאום פלסטיני. תגובה למאמרו של ד”ר יובל אילון, “חוק יסוד האפרטהייד”
המו”מ המדיני הוכיח עצמו כזירת איגרוף שבה הפלסטינים לא מפסיקים לחטוף. הפנייה לאו”ם, על אף שלא תשנה את המציאות השטח, מוצדקת לחלוטין ומהווה רגע היסטורי במאבק הפלסטיני לחירות ולעצמאות
מעבר לדיון השוטף בזכויות הפלסטינים, עלינו לבחון מחדש שאלה שכמעט ואינה נשאלת: “מהן זכויות היהודים בפלסטין/ארץ ישראל?” זהו הבסיס לתהליך של דה-קולוניזציה ושינוי קריטי בתודעה הישראלית
מחיאות הכפיים הסוערות לדברי ההבל של נתניהו מחייבות תגובה בינלאומית הולמת. וזה אומר החלטה של האו”ם על הקמת מדינה פלסטינית, מתוך עמדה ברורה כי העם הפלסטיני הוא הריבון החוקי וישראל היא כוח כובש
השיח הפלסטיני חייב לצאת מההכחשה ולהתחיל לדון ברצינות על הסוגיה היהודית והציונות: לא עוד מנצחים ומנוצחים, קורבנות ומקרבנים, אמת בלעדית, כי אם נרטיב חדש ומשותף לשני הצדדים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
