העיר השחורה נמצאת במרחק יריקה מהעיר הלבנה, ובכל זאת מצליחה להסתתר מעיניו הבולשות אחר הזדמנויות של ראש העיר. כרמן אלמקייס מסבירה מדוע מי שמאמין בצדק חברתי צריך להדיר רגליו מאירועי הלילה הלבן ולהדרים לחגיגות הלילה השחור
אם להניח לרגע לדיון הציבורי הסוער על ניפוץ זכוכיות הבנקים במוצ”ש, ולבדוק מה בדיוק אלה מוכרים לנו ואיך הם עושים זאת, אפשר לבחון את יחסי הכוחות בתוך פרסומת אחת, שבה שניים, לא חשוב מאיזו עדה, מבטיחים לנו עידן חדש של מה זה משנה
השואו של משטרת ישראל מוכיח שאין לה מושג איך להתמודד עם הפגנות לא אלימות וכן שהאלימות המדודה שלה כרוכה בזהות המפגינים. רוויטל מדר משוכנעת שאילו הפגנת מוצ”ש הייתה מתרחשת במקום אחר, היו ננקטים בה אמצעי פיזור הפגנות חד משמעיים יותר מקריאות במגאפון
לצד השמחה על הרדיקליזציה של המחאה שהתרוממה במוצ”ש, בבסיסה עדיין מונח שיח המיינסטרים הציוני, הגזעני, המתנער מאלימות. שירי אייזנר מבקשת להזכיר שאלימות היא פיקציה, שמטרתה היא שמירה על מנגנוני הכוח, על משטר המדינה ומוסדותיה, ועל זכותם להפעיל עלינו כוח פיזי אלים בכל עת שיחפצו
דפני ליף עומדת בראשה של אופוזיציית העם וככזו היה על בנימין נתניהו, רון חולדאי ומפכ”ל המשטרה לא רק לכבד אותה אלא לספק לה הגנה מרבית. אילנה ברנשטיין על גסותם של שוטרי היס”מ בידיהם הופקרה ליף על ידי הממשלה, העירייה והמשטרה
הממשלה עושה הכל כדי לסתום את הגולל על האפשרות לשינוי, וכדי להסית את הקורבנות של השיטה אלה נגד אלה. אבל מי שרוצה צדק צריך להתנגד למלחמה ולגזענות, מי שרוצה צדק חייב להיאבק למען הדמוקרטיה. נאומו של רג’א זעאתרה בהפגנה אמש בתל אביב
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
