אתיופים, בדואים ואפילו חייל ממוצא פיליפיני – כולם טובים למות יחד, אבל לחיות ברווחה ובכבוד – פחות. החודשים האחרונים מדגימים את הפער הבלתי נסבל בין האדישות המוסדית לסבל יומיומי לבין המחיר בדם שנדרש מאזרחים מסוימים כדי להיות חלק מקולקטיב מדומיין
“כאזרחי המדינה אנחנו לא כלום. אנחנו שווים פחות בעיני כל הממשלות שכיהנו כאן בשמונה השנים האחרונות”, טוענת אפרת ירדאי, יו”ר אגודת יהודי אתיופיה, עם פרסום סרטון חמאס ובו נראה אברה מנגיסטו לראשונה זה שנים ארוכות
האקטיביזם שלה החל עם מות אחיה, יוסף סלמסה, היא למדה להשיב למשפטים כמו “שחורה, תחזרי לאפריקה” ואמה היא המודל שלה. באנצ’י מששה, מסמלי המאבק באלימות משטרתית מתארחת במדור אקטיב-אגרסיב
המועמדים הלכו לדרכם, חלקם נסערים, חלקם פגועים מהאשמות והעלבונות שהוטחו בהם. בני המשפחות השכולות ניצבו באולם עטופים באבלם, תוהים מה מכל הדיבורים על חוק יסוד שוויון ועל ועדת חקירה אכן יתממש. דיווח מכנס זועם במרכז פסטורלי שיזמו יוצאי אתיופיה