במשך שנים שלט הכיבוש בקולנוע הפלסטיני וכל התמודדות של הפלסטינים עצמם עם דיכוי פנימי וחיצוני נדחקה מפאת צו השעה. סרטה של מייסלון חמוד "לא פה, לא שם" מסתכל לתוך החברה פנימה, מבלי לקיים דיאלוג עם יהודים, ומערער בשיטתיות על סטריאוטיפים
להביע דעה עם איברי רבייה נשיים, זו עדיין גרוטסקה. מי שעושות התגנבות יחידים ומצליחות לרכוש בחזרה את קולן מתוך הקיום המקביל במרתף השירות, חוטפות את מטחי ההכפשה והמדידה האסתטית בקריטריונים של סופי – הסינדרלה בת ה-14 של דיור. סיפור שמתחיל בתסריט של לימור נחמיאס