העובדה שגם בשנת 2019 עמיר פרץ צריך לשלם מחיר על המראה החיצוני שלו והצורך לרצות את קהל הבוחרים, מעידים על השנאה היוקדת – גם במפה הפוליטית – לרעיון הערביות שיש לדחות מכל וכל
בעקבות החיבור של פרץ לאורלי לוי מתנהלת נגדם מלחמה שעלולה לחסל את מפלגת העבודה, העיקר שלא תקום מפלגה בראשות מזרחים חילונים המברכים על קואליציה עם הרשימה המשותפת, אבל מואשמים כימניים
הנתונים מלמדים כי מפלגת העבודה מכפילה את כוחה בפריפריה כשהיא בוחרת במנהיג מזרחי. אבל כל עוד השמאל האשכנזי ומתעלם מהפיל שבמרכז החדר, מזרחים יצביעו לו בשיעורים נמוכים והוא ימשיך לשבת באופוזיציה. לקראת הבחירות לראשות מרצ שיתקיימו ביום ה' הקרוב
בשם ה"גאווה" המזרחית תמכתם בדרעי וברגב וקיבלתם מנה חמה של שחיתות ופשיזם. אבל זה לא הספיק לכם – עכשיו אתם מעבירים את נאמנותכם למחנה הציוני. כי גם השמאל הלבן וגם השמאל המזרחי השחור לא באמת רוצים אלטרנטיבה, אלא רק נתח מהעוגה
מפלגת העבודה הנוכחית לא תיקנה את החטא המפא"ינקי הקדמון, ומנהיגיה לא יכולים להרשות לעצמם לברוח מעיירת הפיתוח או מהמעברה שבה גדלו – אך האם שנים של מחיקה עצמית יוכלו להוליד את השינוי הזה?
מה בין עליית קרנו של המעמד הבינוני המזרחי עם הניאו-ליברליזם? מה גרם לעוול חברתי חמור יותר – הקפיטליזם נטול-הרסן של ביבי או מדיניותיה של מפא"י? ומדוע מקונן יובל אלבשן על המזרחים המתנהגים כאשה מוכה?
בניגוד לארה"ב, סקרי הבחירות בישראל הם מופרכים ועקרים: הבחירות ארציות, למפלגות אין סדר יום ידוע מראש, ורובן משוללות עמדות ברורות ומורכבות מאוספים מקריים של אנשים שזזים ממקום למקום – גם אחרי הפריימריס
הם כבר תכננו את כניסתו המרהיבה של כוכב הטלוויזיה, את הופעתה הנוצצת של הנסיכה האדומה. עכשיו השבט הלבן עומד ומקלל מול הקומבינה האולטימטיבית של שאול מופז, שידע היטב כי אין לסמוך על קולותיהם. משה קריף חזר לימי דוד לוי
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
