לא הזקפה היא זו שמייצרת אלימות מינית, ולא הווגינה מונעת אותה, מה שכן נדרש תמיד כדי שהפגיעה תימשך, זו חברה סלחנית שממהרת להתייצב לצד התוקפ.ת. בעקבות האירועים בעמותת "כולן"
מוסדות הרווחה קרסו, תקציבים הוקפאו, ניהול משבר הקורונה הופקד בידי גברים, ובינתיים נשים נרצחות, מעגלי האלימות והעוני הולכים ומתרחבים וסיפורי מי-טו נחשפים מכל עבר. לרגל יום האשה ומשבר פוליטי מתמשך, שוחחנו עם ארבע פעילות חברתיות על על הצלחות קטנות וגדולות, על ההתעוררות של הציבור ועל תקווה לימים אחרים
האם מותר להסתייג? להיגעל? להזדהות עם תחושת הנרדפות של הקרבן? לשתף בחרדה מפני מי שמתנהג כחיה רעה? אנחנו מתמודדים פה עם טרור הפגיעה המינית והמסגרת החוקית אינה הזירה הבלעדית שבה המאבק בו צריך להתרחש. בעקבות הפולמוס המשפטי המתנהל בעוז בימים האחרונים
החיבור האוטומטי בין נשים טרנסיות, פאלוס וגבריות הוא מהותני, מסוכן וקשור בדיכוטומיה שמרנית שממסגרת אותנו כמי שהגבריות שלנו תמיד אורבת בפינה ורק מחכה להתנפל בחזרה, ועל כן עשויה לסכן נשים
אני חייבת להיות בטוחה שהמבוגרים שם יודעים את מקומם, שהם לא מתבלבלים, שהם יודעים שהם לא חברים של הילדים ובטח שאסור להם באיסור מוחלט להיות בני זוג או פרטנרים רומנטיים ו/או מיניים שלהם
כדי שהאקדמיה תוכל להיות מקום בטוח לכולנו, יש להרחיק את הפוגעים ולייצר נורמות ממסדיות ברורות שאוסרות פגיעה וניצול יחסי מרות מכל סוג, מיני ואחר. תגובה למאמרן של דפנה הקר ויעל השילוני-דולב "מגרש משחקים חדש לנשים וגברים"
כאילו לא מספיק שנפגעות תקיפה מינית מפחדות להתלונן במשטרה, עכשיו הן גם אמורות לפחד לפנות אלינו לטיפול פסיכולוגי? ד״ר אסתר רפפורט, פסיכולוגית קלינית, קוראת למחאה בעקבות ההתפתחויות המחרידות האחרונות בפרשת אלון קסטיאל
ההתפתחות של קמפיין metoo# לוידויי הגברים התוקפים מבססת תרבות חלופית של אחווה גברית. ההתמקדות בקולות הגברים מאיימת להעניק להם את המשך השליטה בנרטיב על מעשיהם וגם על חוויות הנשים. לשיא הגיע גבריאל בוקובזה ("זו לא הטרדה, זה ריסוק") בבמה החדשה שניתנה לו בהארץ, במסגרת המדור "קריאת הגבר"
נחשול MeToo# ששוטף אותנו מציג אולי בשלות פמיניסטית חדשה, אבל יש לוודא שהוא יתפתח מרמת הסיפורים האישיים החושפניים ליצירת שינוי עומק במבנה התרבות הפטריארכלית
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
