המימונה זה החג שהכי מעצבן אותנו, כי הוא מבטא פטריוטיות מרוקאית אתנית ולא לאומיות ציונית, ובמרכזו ניצבת לא פחות מדמות נשית אבסטרקטית – “ללה מימונה”. שירה אוחיון על החג שמוציא את כל השדות והשדים הגזענים מחוריהם, ועל ההכרח להחזירו להיות חג של אחווה אנושית
“והיא שעמדה” – הגדה עם מדרש נשי, לא מספיק בועטת בפטריארכיה וחסרה קולות של נשים רבות – אבל עדיין מצליחה להביא לשולחן הסדר קולות פמיניסטיים וקריאה לחברה אחרת. דנה ג. פלג קראה בה
מחאת הקיץ ביטאה ברגעים רבים רגש מעמדי ותפיסה מעמדית שזעזעו את אמות הסיפים של הקפיטליזם הישראלי. בחג הפסח הזה מצביע עמי וטורי, ממייסדי “כוח לעובדים”, על הסדקים המתרחבים והולכים בביצורים של שלטון ההון
השאלה, כעיקרון של חירות, היא פריבילגיה שאינה שמורה לעבדים, והיא אבן היסוד לחברת צדק חופשית. הרב קובי וייס על ארבע הקושיות כסמל ההתפכחות הגדולה של מחאת הקיץ
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
