המחאה הפלסטינית מצביעה על חוסר הלגיטימיות של הכוח, לכן היא מעוררת חרדה. היא חושפת את האלימות שמונחת בבסיס החוק שמציע את עצמו בצורות של גבול ודרך הקטגוריה ההיסטורית של ה’מסתנן’
למזרחים יש תפקיד ברור בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומי שמתעלם מכך מאפשר את המשך קיומו של העוול – הן כלפי הפלסטינים והן כלפי הנערות והנערים המזרחים, הממלאים תפקיד משמעותי בניהול ותחזוק הכיבוש. פעילי ״מזרחית משותפת״ ממשיכים את הפולמוס על סוגיות של ריבונות, מסורת ודמותו העכשווית של המאבק המזרחי
בניגוד לעבר, פוליטיקה היא שדה הכוחות המתקיים בין הממשלה למחזיקי החוב החיצוני שלה. לכן, על הממשלה לתת קודם כול מענה לצרכיהם, ואין זה פלא שממשלת ישראל הפקירה את ביטחונם של אזרחי ישראל
ראיון עם מייק וילסון, פעיל פוליטי אינדיאני, על היחסים בין הממשל ומשמר הגבול לבין אנשי שמורת טוֹהוֹנוֹ אוֹטוֹם, שתחום מולדתם אינו מוגדר על פי הגבולות הבין-מדינתיים. “זה מצב של כיבוש”, הוא אומר. כל דמיון למצב במזרח התיכון על אחריות הקורא בלבד
עוד מעט יתחילו המוספים וכותבי הטורים לציין עשרים שנה להסכמי אוסלו. אבל קודם צריך לציין עשרים שנה לאחיהם הגדול: הסגר הגדול על השטחים של 1993, זה שביסס את מדיניות ההפרדה
הקריאה “אנחנו כאן, איננו עוזבים” אינה דרישה. היא הצהרה על עובדה. היא אינה מופנית למחוקקים, לפוליטיקאים, לבתי המשפט או לרשויות אכיפת החוק, והיא לא נוטלת חלק בשיח ההגמוני המנרמל. עודד פלר ויונתן ברמן על הפוליטיקה הקווירית במאבקי מהגרים בארה”ב, אגב החקיקה ההולכת וסוגרת על מהגרים בישראל
אילו פנים יהיו למחאה בקיץ 2012? האם חיבוק הדוב הממסדי ישתק אותה או שמא היא תצליח לשרטט דווקא מתוך האמצעים שמפנה נגדה השלטון את הכשל השיטתי ולפעול נגדו? עוז גורה בוחן את אופי ההפגנות לקראת ה-14 ביולי, במלאת שנה לפרוץ המחאה החברתית