“אם טוב למזרחים להיות זנבות לחתולים מסוגו של ביבי נתניהו אז בבקשה. רק דעו לכם, אחים יקרים: יבעטו לכם בזנב כמו שבועטים בכלב רחוב מורעב” – דברים שפורסמו בנקודת האפס של פריצתו למעמקי קרביה של הפוליטיקה הציונית ב”עתון אחר” בשנת 1993 עם הקדמה אקטואלית
מה נותר משאיפת הפיוס עם הפלסטינים ושינוי סדר העדיפויות של רבין? מה נותר משינוי המפה הפוליטית ופירוק המחנות השבטיים? כלום. בשיתוף פעולה בין ראשי ה”ימין-שמאל” דרכו הפוליטית של רבין נמחקה
דווקא בימים האפלים הללו שבהם נוסקים אל על מנהיגים שמשתיתים את תעמולתם על הסתה בוטה כנגד מהגרים, מיעוטים, כוחות ליברליים, כלי תקשורת וארגוני זכויות אדם ואזרח, ראוי לזכור כי צריך ואפשר לקיים דיאלוג עם כוחות ליברליים עמוקים שקיימים בקרבו של הימין
בעיבוד שלו ל״המלט״ שמוצג כעת בהבימה, החליט מאור זגורי להשמיט את המלה דנמרק מן האמירה המפרסמת ״משהו רקוב…״, ולזרוק אותנו לעולם של מלחמת אחים/מלחמת אזרחים, נטול אופוזיציה של ממש. עולם שאיננו מאד שונה ממה שקורה מחוץ לכתלי התיאטרון
העצרת לזכר רבין איחדה שמאל וימין תחת סיסמאות ריקות של שלום ואי-אלימות, ולמעשה – חיזקה את הסטאטוס-קוו וקראה לשלום עם המשך הכיבוש, בלי להעלות אף שאלה קשה
הצעירים שבקושי היו בגיל המתאים להדליק נרות אחרי רצח רבין, עושים כעת מה שהמבוגרים לא היו מסוגלים לעשות אז – בניית זהות ישראלית סולידרית, המסוגלת לחיות בשלום עם עצמה כתנאי הכרחי לשלום עם שכנינו. ובעיקר, כזאת שלא תזדקק שוב ושוב למצוא אויבים חדשים