יצחק לאור מפנה עורף למאבק המשוררים שצמח מהמחאה החברתית, בתואנה שמדובר בחבורת לקקנים חובבי פרסים. יובל גלעד על התפיסה השמרנית המפרידה בין האסתטי לאתי ואוהבת את המשוררים שלה רעבים
בספרה על שירה מזרחית מציבה קציעה עלון פואטיקה שבמרכזה אני שאינו מערבי או אוניברסלי, אלא כזה שחווה הגירה וזרות או דיכוי ועסוק בהצגת עצמו ומקומו; קולה של מירי בן שמחון אל מול קולו של ויזלטיר. ביקורת של רונית חכם
אנחנו מפיקים כמה מן התוצרים המשמעותיים ביותר של הארץ והזאת, חרף הקיצוצים המתמשכים בתקציבי התרבות והתנהלותם המפוקפקת של מוסדות כמו מוזיאון תל אביב. על מחאת האמנים
המהפכה מתחילה בשיר, לא באינטרנט: הרבה לפני שהמציאו את הרשתות החברתיות, לימד המשורר אחמד פואד נאג’ים את מצרים שהשחרור הלאומי, הכבוד הלאומי והצדק החברתי מוכרחים ללכת יד ביד עם חירות ודמוקרטיה. “הגיעה שעתנו והחלנו לצעוד”