הריני להודיע בקול רם שקול מזרחי מתקדם, אוניברסלי, היה בארץ תמיד מראשית הציונות ממש. אם הוא נכשל, והוא נכשל, זה לא קרה בגלל “פוליטיקה של קורבנות” אלא בשל ההתנכלות המתמדת של המדינה והחברה ההגמונית האשכנזית. צבי בן-דור על מאמרה של אווה אילוז
איך יכולה להתיישב הכרה בזכויות ההיסטוריות של המתנחלים עם מדינה שבה קיים שוויון אזרחי מלא? קריאה בשלושה פסקי דין של השופט היוצא אדמונד לוי, בהם היה בדעת מיעוט, כנייר הלקמוס של המפה הפוליטית הנוכחית
ההבנה שכולנו טרף בידיה של אותה שיטה הרסנית מהווה חמצן חדש למוחים בכל העולם • הסירוב להודות בכך שהאביב הערבי היווה השראה עבור j14 הוא רהב אוריינטליסטי • הניסיון ליצור איזון בין דת לדמוקרטיה יכול להניב תוצאות חיוביות • ראיון עם יוסי יונה על חוויותו ומסקנותיו מקיץ סוער והאתגרים שבאופק
“למה כל פעם הבנים מעיפים אותנו?”, שאלתי את המורה לספורט. “אנחנו היינו פה קודם”. “זה לא מגרש גומי, זה מגרש כדורגל”, הוא אמר. “אבל בנים תמיד משחקים כדורגל ובנות משחקות גומי, אז הם תמיד יעיפו אותנו” אמרתי, “לא נכון”, הוא ענה, “גם את יכולה לשחק כדורגל”. טלי גולדרינג על התנגשות…
יאיר לפיד יודע היטב להחניף לציבור על היותו מתון והגיוני, אבל מי שלא שייך ל”אנחנו” המדומיין שלו – חבל לו על הזמן. שושנה גבאי על האיש שלא ישנה את השיטה ורק יעשה קצת נו-נו-נו לכמה טייקונים
ההתייצבות מאחורי שלמה מעוז בשל היותו מזרחי וההשתלחות בדפני ליף בשל היותה אשכנזיה מבטאת פוליטיקה ימנית מוכרת ומסוכנת, לפיה מוצא אתני הוא בסיס מספיק להזדהות וסולידריות. רן הכהן על גזענות ומונופולים
יצחק לאור מפנה עורף למאבק המשוררים שצמח מהמחאה החברתית, בתואנה שמדובר בחבורת לקקנים חובבי פרסים. יובל גלעד על התפיסה השמרנית המפרידה בין האסתטי לאתי ואוהבת את המשוררים שלה רעבים
בספר לימוד האזרחות שנכתב ב-2001, ישראל עדיין מנסה להוכיח לאזרחיה העתידיים כי היא דמוקרטיה גאה, בין היתר דרך קיומם של ארגוני זכויות אדם. נירה חיות, מורה לאזרחות, לא מבינה איך היא אמורה לחבר בין המידע ה”חתרני” הזה לבין האקלים הפוליטי הנוכחי
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
