נאום אובמה היה מפגן כוח וולגרי של המעצמה הגדולה בעולם ושל משרתיה, או שמא אדוניה היהודים והישראלים. אבל כל עכבה (כאילו 63 שנים זה לא זמן) לטובה: אם אתם לא רוצים שתי מדינות, סופכם שתקבלו מדינה אחת דו-לאומית
ביום שנגדיר עצמנו כמדינת לאום של העם היהודי, נהיה מחויבים למצוא פתרון אמיתי וטריטוריאלי לאלו המבקשים הגדרת לאום פלסטיני. תגובה למאמרו של ד”ר יובל אילון, “חוק יסוד האפרטהייד”
המו”מ המדיני הוכיח עצמו כזירת איגרוף שבה הפלסטינים לא מפסיקים לחטוף. הפנייה לאו”ם, על אף שלא תשנה את המציאות השטח, מוצדקת לחלוטין ומהווה רגע היסטורי במאבק הפלסטיני לחירות ולעצמאות
פתרון המתייחס לשטחי הגדה, רצועת עזה, מזרח ירושלים והתפוצה הפלסטינית, לא יהיה שלם אם לא יכלול גם התייחסות לעניינו של המיעוט הפלסטיני בישראל. סקירת הספר “Israel’s Palestinians: The Conflict Within” וכמה הרהורים על הוראה
המחאה הזאת תצלח רק אם נתחייב לאתיקה בסיסית של צמצום: של רווחה ולא של סגפנות, אבל על בסיס גבולות וסולידריות ונגד התפשטות הקפיטליזם המודרני. עיקרון זה הוא גם תנאי לחיים משותפים ולשוויון בין יהודים וערבים בארץ הזאת
המחשבה שניתן לייצר הומוגניות של זהות לאומית-אתנית על פני מרחב טריטוריאלי סגור הרמטית, היא הרסנית. תיאוריה פוליטית יהודית חדשה חייבת לחזור ל-48′ כנקודה ארכימדית למחשבה על הסכסוך ולהגדרת הריבונות במתכונת חדשה
מעבר לדיון השוטף בזכויות הפלסטינים, עלינו לבחון מחדש שאלה שכמעט ואינה נשאלת: “מהן זכויות היהודים בפלסטין/ארץ ישראל?” זהו הבסיס לתהליך של דה-קולוניזציה ושינוי קריטי בתודעה הישראלית