היחס לפליטים ומהגרי עבודה מקביל ליחס הרווח כלפי פלסטינים, ומתקיים בין מרחבי השיח ההומניטארי לביטחוני. בשני המקרים, רוחש מתחת לפני השטח איום לכאורה על זהותה הקולקטיבית של מדינת ישראל, המעודד בקרב אוכלוסיות מוחלשות רצון להתבדלות, ובקרב בעלי פריווילגיות רצון לבטל את הגבולות מתוקף סולידריות אוניברסלית
כל עוד לא נתמוך במאבקים אחרים של תושבי שכונות מוחלשות, מאבקם של אלה בפליטים ימשיך להוביל ולתפוס את מלוא תשומת הלב. לקראת הפגנות "לא נחמדים ולא נחמדות" שיתקיימו מחר ברחבי הארץ, קורא רועי וגנר לפעולה נרחבת בעד השכונות ולא נגד הפליטים
החלום הציוני של אלי ישי לא נועד לתושבי השכונות. הוא נועד ליהודים בריאים ואמיצים שגרים במקומות טובים. את תושבי השכונות הוא מוציא ומרחיק, שלא יפגעו באותם אזרחים הגונים, שמזלם הטוב איפשר להם לגור במקומות אליהם לא יכולים ה"מסתננים" מכל הסוגים להיכנס
ראשית הסיפור בבלוגר שמתעוור באופן פתאומי. הוא פונה לרופא עיניים, אולם זה אינו מוצא כל פגם בעיניו… מתי שמואלוף מתנדב להוליך את העיוור הרחק מעבר לווילה בג'ונגל, למחוז שבו לא יורים באספסוף ואצטלת האוניברסליות אינה מכסה על כל פשעים
מלאכתנו כאנשי שמאל קשה יותר מתוך עמדה שהיא מחד סולידארית עם תושבי השכונות הוותיקים, ומאידך מגנה בכל פה התקפות שאלה מבצעים על זרים. חגי מטר מוחה נגד השיח הצובע את השמאל כולו בצבעי ההגמוניה האשכנזית ציונית, ומשיב לתום מהגר
באילו תנאים יכולה אלימות להיחשב כנשקו של החלש ומה ניתן ללמוד על משתתפי התקרית מאופן הדיווח עליה? תום מהגר מבקש להתבונן בשיח שמייצרים פעילי השמאל ולעצור לרגע אצל האישה שבכותרת
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
