ייצוג, אומץ ומחשבה מחודשת על מימון: אלה שלושת הדברים שבאמצעותם אפשר יהיה למגר את הפרטיקולריזם של השמאל • תשובתה של ליהי יונה לניסים מזרחי, במסגרת הדיון שקיימנו בבית רוזה לוקסמבורג "מזרחיות, ליברליזם ומה שביניהם"
ליברליזם בוודאי אינו אידאולוגיית העל היחידה האפשרית, אבל קשה להפריז בחשיבותו – גם בניתוח ההיסטורי של דיכוי המזרחים בישראל. אפשר וצריך לבקר את השמאל, אבל מכאן ועד להספיד אותנו הדרך ארוכה
המהלך המקטב שמייחס למזרחיות מסורתיות, לאומיות, קהילתיות וחוסר יכולת או רצון לאמץ ערכים אוניברסליים אינו מאפשר סולידריות, בעיקר ברובד החברתי כלכלי, ומזניח היסטוריה שלמה של מאבקים
אפשר להמשיך ולהוכיח את הבורגנות הליברלית על צביעותה, ולטעון שהיא אינה סולידרית וסלקטיבית בבחירת מאבקיה, אבל הפתרון לאוניברסליזם הפרטיקולרי של מעמד הביניים האשכנזי אינו ויתור – אלא אימוץ וערעור. על מאבק מזרחי מעבר לשיח הזכויות
הרבבות שיצאו לרחובות במוצ"ש שעבר משקפים, שוב, את הבחירות הסלקטיביות של השמאל הישראלי בכל הקשור למאבקו למען זכויות אדם וצדק, ואת ההירככיה שהוא יוצר בין מקרי גזענות ופגיעה בזכויות אדם
רה"מ המציג את עצמו כקורבן לומד על בשרו שזכויות האדם והאזרח אינן איזה קשקוש תמהוני של יפי נפש בוגדניים, אלא התשתית היחידה לקיומו של משטר דמוקרטי. אולי בשעת מצוקתו האישית יבין שלא רק העשירים והחזקים זכאים להליך הוגן
