החלטת האו"ם 2334 הזמינה ג'אגלינג עוצר נשימה על הציר שבין האמת לשקר – חגיגה של ספינים, חצאי אמיתות ועיוות של מציאות היסטורית. כל אלה סייעו לנתניהו להפוך את ישראל לקורבן המוחלט, לבנות קייס מדיני מזויף ולקרוע קרע ביחסים עם המדינות החברות במועצת הביטחון
בניגוד לעבר, פוליטיקה היא שדה הכוחות המתקיים בין הממשלה למחזיקי החוב החיצוני שלה. לכן, על הממשלה לתת קודם כול מענה לצרכיהם, ואין זה פלא שממשלת ישראל הפקירה את ביטחונם של אזרחי ישראל
בתוך כל האלימות במדינה, קל להחמיץ את האסון הרפואי שפקד את הילדים הסורים. בעוד האו"ם וארגון הבריאות העולמי מאמצים את עמדת משטר אסד כי מגיפת הפוליו נבלמה ואינם מטפלים כיאות בילדים בסיכון, ממצאי האופוזיציה בסוריה מעידים אחרת. כתב אישום חריף. תרגום מ-The New York Review of Books
ישראל החזקה והיציבה כלכלית, המרוויחה מיליארדים מעסקאות צבאיות המגבירות את תופעת הפליטות בעולם, אמורה להיות הראשונה בהירתמות הבינלאומית לטיפול בבעיה. שלום זרביב על כוונתו של שר הפנים לשלוח עשרות-אלפי מבקשי מקלט למותם הצפוי באריתריאה
אמנם אין בסיס עובדתי להכללתה של ישראל עם מדינות כמו זימבבווה או ונצואלה בתחום זכויות האדם, אך אילו היו מאמצי החקיקה שיזמו והובילו נתניהו, ליברמן, אלקין ושות' מצליחים – הרי שאז הודעת הגינוי של ישראל באו"ם הייתה מדויקת למדי
מסע הכפשות מתנהל בימים אלה נגד עובדת או"ם פלסטינית שצייצה בשוגג תמונה לא עדכנית של ילדה שנפגעה מהתקפות בעזה. העובדה שהתמונה הוסרה ופורסמה הבהרה לא מניחה את דעתם של מי שנחושים להסיח את דעת הקהל מהפשעים האמיתיים שמבצע צה"ל בעזה
אחד המפתחות להבנת המופע התיאטרלי שהתרחש בבניין האו"ם היה מצבם של הדוברים בבית: צניחתו של אובמה בסקרים, הקואליציה של נתניהו ומעמדו של עבאס בשטחים. פרשנות
נאום אובמה היה מפגן כוח וולגרי של המעצמה הגדולה בעולם ושל משרתיה, או שמא אדוניה היהודים והישראלים. אבל כל עכבה (כאילו 63 שנים זה לא זמן) לטובה: אם אתם לא רוצים שתי מדינות, סופכם שתקבלו מדינה אחת דו-לאומית
במו ידיהם יצרו המנהיגים הישראלים את התנאים להולדת המהלך הפלסטיני באו"ם, וכעת הם מתרוצצים, ספק בבהלה ספק בהתנשאות מזויפת של מדכאים, כדי למנעו. אם יצליחו ואם לאו, הפלסטינים עברו לדבר בשפה חדשה – שלא רוקדת לחלילו של ביבי
