כמעט כעשור מתקיים בתל אביב מדי שנה פסטיבל הקולנוע "סולידריות" לזכויות אדם, שבאחרונה הרחיב את פעילותו גם לפריפריה. מייסדו, דני וילנסקי, מספר על הקשיים וההצלחות בהבאת פוליטיקה למסך הגדול
על ׳סצינת החמאה׳ המפורסמת, היחידה שבזכותה זוכרים את ״הטנגו האחרון בפריז״, אפשר היה ללחוץ DELETE. זו יצירת מופת העוסקת בניכור שבמערכות יחסים, בבדידות אינהרנטית ובשאלה מרכזית אחת: האם אפשר באמת להכיר מישהו?
שרת התרבות מירי רגב טופחה לתפקיד ״מנהיגת העם האותנטית״ של המשטר הציוני, לפי גבולות הגיזרה שלו – נאמנות והימנעות מביקורת על אשכנזי השלטון. הנסיקה שלה חושפת ש״השיבה הביתה למזרחיות״ לא גרמה לה ולפנתרים החדשים להתגבר על הביטול העצמי שלהם, והכפיים הן כלל לא הבעיה – אלא למי היא מוחאת אותן
שחקנים סיסג׳נדרים מגלמים שוב ושוב דמויות של נשים טרנסיות בקולנוע ובטלוויזיה ועוד גורפים פרסים ושבחים על ״האומץ״ שלהם. הדבר דומה באופן מחשיד לבלאקפייס, שחקנים לבנים המגלמים דמויות שחורות, אבל בעוד ברור שבלאקפייס אינו לגיטימי, כאן איש לא רואה בעיה
הקולנוע הלסבי מתמודד עם היסטוריה ארוכה של במאים גברים, ייצוגים עגמומיים ודמויות שבעיקר נכנסות לדכאון ומתות. פסטיבל ״לסבית קטלנית״ שיתקיים בת״א בשבת הקרובה מבקש לתת מקום לקולנוע לסבי ישראלי שמקדם עשייה נשית ומספר סיפורים שאי אפשר לראות בשום מקום אחר
הסיפור על סידהארטה, בן המלך שיצא מארמונו אל החיים ואל החברה האנושית ומצא כאב וסבל, התגלגל לסרט חדש – המצליח להבליט בסיפור פשוט את עוצמת הפערים בין עולם טכנולוגי ונגישות לידע לבין מחסור משווע. ביקורת
