הגירעון התקציבי הנוכחי מצריך טיפול נקודתי – לא מצג של קטסטרופה ולא שינויים בהסדרים חברתיים רבי שנים. כך טוען מרכז אדוה במסמך "הערות מרכז אדוה להצעת תקציב המדינה לשנים 2014-2013", המוגש היום לחברי הכנסת
בהמשך לניתוח של ד"ר יפעת ביטון את מצבם של המזרחים במערכת המשפט הישראלית, עידו קטרי יוצר חיבור בין אפליה על בסיס אתני לאפליה על בסיס מגדרי ושקיפותן בפני החוק
עוד מעט יתחילו המוספים וכותבי הטורים לציין עשרים שנה להסכמי אוסלו. אבל קודם צריך לציין עשרים שנה לאחיהם הגדול: הסגר הגדול על השטחים של 1993, זה שביסס את מדיניות ההפרדה
ניכוי החרדיות והערביות מאופק ראייתם של חוקרי בנק ישראל ושל עיתונאים משפיעים, מייצר אצלם תפיסה מעוותת של החברה הישראלית ומביא אותם לניסוח של פתרונות מחוללי בעיות
מאז שהנהיגו את קצבאות הילדים, בעקבות המאבק בוואדי סאליב, מעת לעת מפלגות אנטי-חרדיות או אנטי-ערביות או אנטי-עניים מצליחות להקטין את הקצבה ודוחקות משפחות רבות לחיים בעוני. התוצאה היא חיים בחוסר ודאות מתמיד
על פי תיאוריות "המומחים", קיצוץ קצבאות ילדים יקטין את עוניים של ילדים. יש להם הסבר שעשוי להישמע הגיוני לרבים, אבל מה לעשות שזה לא קשור למציאות. על תיאוריות מנותקות
מקובל לחשוב שנפילת השאה הביאה לניתוק היחסים בין ישראל לאיראן שעד אז היו שקולים לסיפור אהבה. אולם היחס של האליטות המשכילות ושל שאר העם לישראל השתנה באופן מרחיק לכת דווקא אחרי 67'
הבנת חלום המעמד הבינוני המזרחי תאפשר ניתוח מציאותי יותר ואולי אפילו כואב יותר של הפעילים המזרחים במחאה. "מעמד בינוני" – ערך של רמי אדוט מתוך הספר החדש "קריאת המחאה – לקסיקון פוליטי"
גם אם אינם מודעים לכך עד הסוף, המפגינים להוטי השוויון אינם מחפשים דמוקרטיה, זו מהם והלאה. הם מוּנעים מתחושות עומק "דמוגרפיות" שקיבלו חימום במשך עשרים שנה, בישול איטי, עד ההלהטה הנוכחית. שולי דיכטר על המוטיבציה האמיתית לגיוס החרדים
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
