ספק אם היו להליכי המיון טעמים טובים בעבר, אך גם אם כן, ברור שהם כבר לא רלוונטיים. רבים מהמושבים והקיבוצים הם יישובים קהילתיים פרבריים לכל דבר ועניין. אין בהם שיתופיות מיוחדת, ולא אורח חיים ייחודי
הפנטזיה האינפנטילית שמטופחת בקרב הגברים של קיבוץ ניר דוד מתגלמת במופע כמעט “בעל זבובי” כשאנשים בוגרים מסתובבים בחבורות ותוקפים בקטנוניות שהולמת ילדים את חברי המחאה שנדמה להם שבאים “להרוס להם את הבית”
צורת האחיזה בקרקע המתוחזקת כאן היום (ומתמיד) מיטיבה עם קבוצות פריבילגיות, שכן כל שינוי יפורר את הקבוצות הללו וכל צידוקם יהפוך בין רגע ללא רלוונטי. זהו המכשול הגדול ביותר לעבר דמוקרטיה בישראל
הדיון החשוב על האסי מסיט את הזרקור מעובדה חבויה היטב: המנגנון הוותיק שהוליד עוולות כאלה שיכלל את עצמו, וברגעים אלה ממש מקנה בכל חודש זכויות חדשות לחלוטין על קרקעות מדינה, לאותו מיעוט נבחר, בלי שום נרטיבים של גאולת קרקע – ובחינם
הדיון הציבורי הסוער על נחל האסי, מעלה טענות רבות ומגוונות על אודות זכויות קניין, צדק היסטורי, שיקולים סביבתיים, צדק חלוקתי, טובת הכלל וציונות – שעלו גם במסגרת בג”ץ הקשת הדמוקרטית המזרחית
חוק רשות מקרקעי ישראל ופסיקות בג”צ מנחים את הרשות לשקול שיקולים של צדק חברתי וצדק חלוקתי, ובכל זאת, הרשות מפרסמת מכרזים שכל עניינם הוא רווח פיננסי, כאילו מדובר בחברה בע”מ. על מכרז אחד יותר מדי
משום שחוק הדיור הציבורי לא מומש; משום שלמרות “בג”ץ הקרקעות”, תושבי הקיבוצים והמושבים יכולים למכור קרקעות ולהרוויח עליהן בעוד אזרחי העיירות נאבקים על קורת גג; משום שהשוואת דונמים לנפש מייצרת תמונה ברורה של עוול חלוקתי. תשובה לחבר קיבוץ
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
