האסטרטגיה הישראלית של הריסת בתי פלסטינים לצורך שימור משטר הכיבוש ופינוי מרחב להתנחלויות היא ותיקה וידועה. אלא שבגל ההריסות הנוכחי יש כמה חידושים, בין היתר – הנסיון המכוון לפגוע בתשתיות ובסיוע ההומניטרי לפלסטינים מטעם האיחוד האירופי
בצל ההריסות החוזרות ונשנות של הכפר הבדואי אל-עראקיב, שתושביו אמורים לשלם למדינה את הוצאות החרבת בתיהם-שלהם, ישנו סיפור שעבר מתחת לרדאר – למרות שהוא נוגע לבריאות של כולנו. אולי מכיוון שהנפגעים העיקריים בו היו בדואים שרוססו בכוונה בחומרים רעילים וסובלים מנזקים שעד היום איש אינו לוקח עליהם אחריות
חברת חלמיש הבטיחה לטפל בהיתר בנייה לבניית רמפה לנכים בכניסה לבניין ביפו – אך במשך שנים לא עשתה כלום. אתמול הגיע דחפור מצויד בניירת המתאימה והרס אותה. אשה אחת נותרה שוב אסירה בביתה
בדהמש נלחמים בצווי הריסה כבר יותר מעשור. קנסות, מעצרים, תיקים פליליים שיהרסו לילדי המקום את העתיד, לילות ללא שינה, אלימות משטרתית. כל אלו גזלו מהתושבים את האפשרות לחיים נורמליים וגזרו עליהם עוני, חרדה וקיום שברירי אל מול גחמות המשטר. ככה נראה דיכוי אפקטיבי במיוחד. אם אתם רוצים להתנגד לזה –…
התנועה הקיבוצית משביחה את בעלותה על קרקעות המדינה ומסדירה בנים ממשיכים. מעבר לקו הירוק נבנים להם בתים ההכרחיים ל”גידול הטבעי באוכלוסייה”. אבל בגבעת עמל – כל תיקון גג הפך לא חוקי. רבקה חיילובסקי ואלי לוי פלשו מבטן אמן לגבעת עמל ב’ וגזלו את הקרקע מידי יצחק תשובה
הריסות הבתים האלימות בשבועות האחרונים ביישוב הבדואי המוכר ביר הדאג’, חושפות את ההיגיון המנחה מאחורי מדיניות ההכרה בכפרים: במקום חלוקת משאבים הוגנת, תשתיות וזכויות, מדובר בניסיון לפיקוח וצמצום המרחב
ארגון הימין “רגבים” רוצה שלא תבינו מדוע הפלסטינים בשטח סי נדחקים ללא מוצא לבנייה בלתי חוקית; הוא לא רוצה שתראו את חוסר השיוויון היסודי במעמד הפלסטינים לעומת המתנחלים. לקראת הדיון מחר בבג”צ
שיעור הריסות הבתים של בדואים בנגב זינק במהלך 2011 וחצה את קו האלף – עלייה של 120% ביחס לשנה שעברה. חיה נח על מדיניות גזענית המפירה זכויות אדם אלמנטריות
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
