אם שואלים את רן היילברון, השמאל הפרוגרסיבי העולמי שהתחפר באקדמיה והגיב במשיכת כתפיים לרצח של תינוקות ישראלים נתון בפשיטת רגל מוסרית, אינטלקטואלית ופוליטית. האם הביקורת הישראלית עליו תהפוך אותו לשמאל טוב יותר?
העניים הם נכס אלקטורלי שכוחות שמרניים רותמים בעזרת מזומנים, וגם כוחות ליברליים, ממה שנחשב כאן מחנה השמאל האמון על זכויות אדם, עושים אותו דבר. הבחירות והשיח שהתחולל לאחריהן הבהירו זאת שוב
מאיר עמור ביקר בכנסים פוליטיים של מרצ לקראת הפריימריז המתקיימים מחר (ג’) ושאל כמה שאלות מהותיות שמאתגרות את הקיפאון השמרני של מרצ בכל הנוגע לזכויות האזרח והאדם של אנשים חומים
מחנה השמאל – בארץ ובעולם – מתמודד עם ביקורת רבה ונתפס כאליטיסטי. כדי להצליח לפרוץ את מעגליו המצומצמים, על השמאל להכיר באמת שכרוכה בדימוי הציבורי השלילי שלו ולהתמודד איתה באומץ
שבט “השמאל” חרת על דגלו את הסיסמא הא-פוליטית “לך” במסגרת קמפיין “רק לא ביבי” ולא השכיל לבקר את נתניהו על כשלונו בניהול משבר הקורונה. לא פלא שהמצביעים נעו ימינה ולעומתם מרצ וכחול לבן נאבקות על אחוז החסימה
“הם הובילו כאן תנועות שמאל, אך התייאשו ונדחקו להגר. סיפורם של הגולים החדשים” – כך תוארו מרואיינים בכתבה במוסף “הארץ”. לובנה הבוהק של הכתבה הדהד סיפור כואב שלא סופר – הרי הוא לפניכם
עו”ד מיכאל ספרד מכפיף את המציאות לשאלת האזרחות, ותוך כך מייצר היררכיה של מאבקים ומעדיף אותה על פני סולידריות אפשרית. הוא מתעלם מהקשר שבין המצב האתני והמעמדי בתוך הקו הירוק לכיבוש של 67′ וממרכזיותה של הנכבה בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תגובה
הנתונים מלמדים כי מפלגת העבודה מכפילה את כוחה בפריפריה כשהיא בוחרת במנהיג מזרחי. אבל כל עוד השמאל האשכנזי ומתעלם מהפיל שבמרכז החדר, מזרחים יצביעו לו בשיעורים נמוכים והוא ימשיך לשבת באופוזיציה. לקראת הבחירות לראשות מרצ שיתקיימו ביום ה’ הקרוב
דיון שמחבר בין אתניות לכיבוש מאתגר הדחקות, הכחשות והשתקות שמהן סובל השיח הפוליטי בישראל. חשיפת האופנים השרירותיים בהם מעוצבת תודעת השמאל כאשכנזית מזכירה לנו שהשמאל הזה לא מציג עמדה ״אוניברסלית״ על אף שהוא מנסה להציג את עצמו ככזה