כדי להבין את פרשת חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן, יש להתחיל את הדיון בראשית המאה ה-19. סיפור ההתיישבות של התימנים הראשונים חושף כיצד אלה לא נחשבו לחלוצים ציונים ראויים מתוך תפיסות של היגיינה גזעית – המשתקפות בתרבות ובחינוך עד היום. ד״ר רפי שובלי נוגע בשורשים האידיאולוגיים של אי הצדק החלוקתי
לקראת יום המודעות בפרשת ילדי תימן בשבוע הבא: מקבץ נוסף של עדויות מטלטלות, היסטוריה שבעל פה שמתחילה לקבל הדים רועמים יותר ויותר ולבקש תשובות. אנחנו מביאים כאן את הסיפורים כמות שהם
בסוף המאה ה-19 ובתחילת ה-20 נתפס היהודי הספרדי כמודל אצילי שמסמן את ה”תחייה הגזעית” העתידית. האשכנזים, לעומת זאת, זוהו כזרים שמסכנים את ההיטמעות של יהודי גרמניה. ואז משהו השתנה. ספרה החדש של דפנה הירש, שכאן מובא קטע ממנו, תורם להבנת הכינון המוקדם של הזהויות שבהמשך יכונו אשכנזי/ת ומזרחי/ת
מדוע לוותה עבודת ועדת החקירה הממלכתית לחטיפת ילדי תימן בארכיונים מושמדים, בעדים מאוימים ובחיסיון לדורות וגם בתחושה של יאללה, בואו נגמור עם זה כבר ונלך הביתה? זוהי שאלה שצריכה להבהב בלי הרף במרחב הציבורי שלנו
לקראת יום המודעות בפרשת ילדי תימן שהתקיים החודש לראשונה בירושלים, פירסמו אנשים בפייסבוק סיפורים משפחתיים מצמררים שעברו אצלם במשפחה. היסטוריה שבעל פה שמתחילה לקבל הדים רועמים יותר ויותר. אנחנו מביאים כאן את הסיפורים כמות שהם
מסמכי המעברות “גנוזים”, תיקים ותעודות בעניין ילדי תימן “אבדו”, כמו גם אלה של מוקרני הגזזת. ארכיון משטרת חיפה מתקופת ואדי סאליב “נשרף” באורח פלא. הפרוטוקולים על הפנתרים “חסויים”. סודיות ושתיקה הן קו ההגנה הראשון של התוקפן. לכן, כפעולה פוליטית כאן ועכשיו, חייבים לדרוש מאבק ציבורי ומשפטי לחשיפת האמת
מחקר אנתרופולוגי במכון לרפואה משפטית, ומתוכו פרק שעוסק בפתיחת הקברים של ילדי תימן הנעדרים. מבט של אנתרופולוגית מרוחקת שבסופו של דבר מוצאת קשר אישי לא צפוי לפרשה
היסטוריונים לא משתגעים על מידע שמגיע מהקורבן, אבל מה לעשות שהארכיונים הקשורים לפרשות מזרחיות סגורים כמו תאומים סיאמיים של ארכיוני הוותיקן. על ארכיבים עלומים, עיתונאים שותקים וילדים שתוקים
פתרון חלקי של תעלומת הילדים התימנים שנעלמו נמצא כנראה בתיקי האימוצים, אך דווקא נושא זה נותר מעורפל מאד. הוועדות מדווחות שבדקו כ-3,000 תיקים בעוד שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת רק על 1,016 אימוצים באותן שנים. פער תמוה. לא?