סוף סוף אפשר לנשום לרווחה. משטרת ישראל החליטה לקחת את העניינים לידיים ולהתמקד בסיכול פשעים חמורים בדרגת ודאות גבוהה. קודם ילכו השמאלנים המסוכנים, ואחריהם – כל יתר משביתי השמחות. עמי אשר הציץ למרכז הניבוי החדשני
יוסי לונדין רואה את תפקיד החינוך הציבורי בהכוונת צעירים לאזרחות טובה ונאמנות למדינה. אבל החובה הראשונה של אזרח למדינתו היא החובה לשפוט אותה באופן מוסרי. תגובה של עידו גדעון
היום כבר מבינים שהמדיניות הכלכלית של הממשלה היא נכבה לכל אזרחי המדינה, אבל הגיעה העת להפנים שכזה הוא גם אי-הצדק הלאומי. הקיץ בפתח, והמטרה צריכה להיות הפלת ממשלת ההון, ממשלת אויבי הדמוקרטיה ואויבי העובדים. נאום ה-1 במאי של רג’א זעאתרה בחיפה
“חיטוט בתחתונים הגנטיים” כטקטיקה נגד ההגמוניה רק תורמת להצדקת השיטה; כאילו מסכימים אנו, היהודים המזרחים, לחלוקת משאבים לפי מפתח אתני, והבעיה היחידה שלנו היא הרצון להתחלק בשלל האסור. שושנה גבאי חושבת שבמקום במוצאם צריך להתמקד באידיאולוגיה של האשכנזים, כלומר בציונות
הפחד בו חיים ילדינו אינו פחד של ילדים המחפשים את המפלצת מתחת למיטה, זהו הפחד ההוא של המבוגרים שמטופח עוד מילדות. רותי לביא על הימים האלה שבין שואה לזיכרון
בחג הזה אנחנו לומדים שמלחמות זה חלק מהעולם כמו השמש והים, ואנחנו לומדים להיות ישראלים, ולומדים בעיקר שגברים נועדו למות. שבשביל זה הם חיים. הם חיים בשביל שיהיה מי שילך למלחמה ויגן עלינו. רותי שטרן מנמקת למה היא שונאת את יום הזיכרון
האם בכירי צה”ל אכן סבורים כי הפצצות ייפלו על נאצים שבמקרה מדברים פרסית? או אולי, למרות תודעת השואה העמוקה בצבא (ע”ע “עדים במדים”), הם מסוגלים לעשות את האבחנה בין אז ועכשיו, שם וכאן? אבנר בן-עמוס ותמי הופמן על השילוש הבלתי-קדוש: צה”ל, איראן והשואה
אִסדוּד ומַג’דַל נוכחים איתי כשאני נוסעת לעבודתי באשקלון. כשאני נוסעת לבקר את ההורים אני עובדת דרך חַירִיַה, יאזוּר, יִבְּנַה, בַּשִית. תמר נ. על חוויותיה מקבוצת לימוד על הנכבה, שהיו רחוקות מעוד מפגש אינטלקטואלי
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
