המוסר הכפול מגיע לשיא חדש כאשר נשמעה במרצ ביקורת כלפי ח”כ עיסאווי פריג’ שלא מדבר על להט”בים או פוקד מצעדי גאווה. פריג’ טען שזה בגלל השמרנות של החברה הערבית, ואילו אופק אזולאי תוהה מה היה מתחולל במפלגה אילו מזרחי מסורתי מטעמם הציג טיעונים דומים
עיתון הארץ החליט ש”הליברלים הישראלים הם הציבור המקופח ביותר במדינה” ושדרושה לו אוטונומיה. בדרך הוא מערבב בין תופעות שונות, לא מצליח לזהות כלל את הבעיה ולא מציע פתרון
הלוואי שהייתם לוקחים חצי מהאנרגיה שאתם משקיעים בהגנה על פרקטיקות מיניות אזוטריות ומשקיעים אותן בלהגן עלינו, הנשים, מפרקטיקות של אלימות מינית ותרבות האונס. שירה מייקין על האונס באלנבי 40
הימין לא התחזק, “הם” לא מצביעים למי שדופק אותם, שמאל הוא לא בהכרח ליברלי – דני פילק משרטט שלושה כשלים בשיח הציבורי על הבחירות ומצביע על כיוונים להבנת המציאות עבור מי שמבקש לשנותה לכיוון של צדק ושוויון
מדוע התחזקות היסטורית של המגזר הערבי לצד התחזקות מפלגות עם סדר יום כלכלי-חברתי שמאלני כמו כולנו וש”ס, עדיין נחוות כ”תבוסה” בקרב חלקים גדולים מה”שמאל”? אלעד בן אלול מנער את החשיבה על ימין/שמאל וחילוני/דתי ומקווה שחשבון הנפש יוביל ליצירת קול אותנטי ולא מדיר
אם יש משהו שמערער כיום את הדמוקרטיה, הרי שזה התרחקות האליטות הגלובליות מהקולקטיב המקומי שנפגע מהגלובליזציה הכלכלית, והתמקדות האליטות בעיקר בעצמן ברוח האינדיבידואליזם המקודש
המאבק על נישואי בני ובנות זוג אותו מין בארה”ב מקומם רבים ורבות, ובצדק. הוא מאדיר פעמים רבות מוסד מפלה ומדיר, תוך הזרמת כמויות אדירות של דולרים על חשבון מאבקים מהותיים בקהילה הלהט”בית. אבל הביקורת לא צריכה להביא לחוסר סולידריות עם מי שבעבורם/ן מדובר בשינוי שיפתור בעיות אמיתיות