המחאה הזאת תצלח רק אם נתחייב לאתיקה בסיסית של צמצום: של רווחה ולא של סגפנות, אבל על בסיס גבולות וסולידריות ונגד התפשטות הקפיטליזם המודרני. עיקרון זה הוא גם תנאי לחיים משותפים ולשוויון בין יהודים וערבים בארץ הזאת
בעוד ראשי המדינה חוגגים את ביצועיה של כלכלת ישראל, רוב הישראלים כלל לא מוזמנים לחגיגה. פרק ראשון בסדרת מאמרים מיוחדת על פירמידת השכר ושוק העבודה הישראלי
במקום החלוקה המסורתית ליהודים וערבים, אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילונייים, המחאה הזו מציבה חלוקה שבין מנצלים לבין מנוצלים, בין שלטון ההון לבין הרוב שמבקיע את הדממה. הרוב הזה כולל יהודים וערבים והוא נאבק על צדק ועל שלום. נאום מהעצרת בחיפה
ממשלת נתניהו-ליברמן עמדה על שני יסודות מרכזיים: הקפיטליסטי, שהיטיב עם בעלי ההון, והלאומני, שעסק בהפחדה והסתה נגד ערבים ושמאלנים. לממשלה כזאת לא מגיעה הזדמנות שנייה – תפקידה ההיסטורי של תנועת המחאה הוא להביא להחלפתה
הכסף המועבר לחרדים הוא זניח בהשוואה להקלות המס להן זוכים הטייקונים, ועיקר ההשקעה בשטחים נועדה לתחזוקת הכיבוש ולא מגיעה ישירות למתנחלים. על השמאל הישן להיפרד מחלוקת הציבור ל”נאורים וחשוכים” ולהכיר בחלקו ההיסטורי ביצירת הפערים
זה לא יעזור כמה תסביר לנו שהצמיחה אמורה לחלחל מהעשירון העליון לעשירונים התחתונים. העובדה היא שזה לא קורה, ביבי, ושחיינו אחרי הפרטות על גבי הפרטות מטעמך הפכו בלתי נסבלים. מכתב לרה”מ
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
