הנהגת המאבק צריכה לחתור לדרך ביניים בין אידיאולוגיה למדיניות: לוותר על תוכנית כוללת שתחייב שינוי ביחסי הכוחות הפוליטיים, ולקדם מהלך של העלאת המיסוי על “החזקים”
תביעות שמזרחים ופלסטינים נלחמים עליהן שנים כמו דיור ציבורי או הפסקת הריסות הבתים, מתקבלות בחפץ לב רק כאשר הן נישאות על כנפי המהפכה החברתית ומתורגמות משיח קולקטיבי לשיח אינדיבידואלי. מחאה על תנאי
אומרים לך שאתה שוגה באשליות, ציניקנים מנסים להוציא לך את הרוח מהמפרשים, אבל ההצלחה החצופה שלך הכניעה עד כה את כולם. רק אל תהיה עיוור לצבע ולמגדר, ואל תיבהל מהמהומה שעוררת כשנגעת בשואה
חוק הוד”לים הוא הונאה גדולה, משום שאין בו מאום כדי לסייע להורדת מחירי הדירות הגבוהים. מה שכן, מדובר בגן עדן לאילי נדל”ן ובקטסטרופה לאזרחי המדינה, האחרונים תמיד במדרג העדיפויות של ממשלת נתניהו
שתי מהפכות חוקתיות מתרחשות כעת בישראל במקביל: באחת מחסלת הממשלה את הדמוקרטיה בעזרת שורת חוקים שלא עומדים במבחן בג”ץ, השנייה היא רגע מובהק של “ריבונות העם”. הצלחתה של כל אחת מהן תגדיר את ישראל מחדש
לפני כמה חודשים נחלו העובדות הסוציאליות כישלון בניסיון לייצר סדר חברתי חדש, המחויב לשיקומה של מדינת הרווחה. היום מבין ציבור נרחב שאז התחיל מאבק על דמותה המוסרית של החברה בישראל