נתן שקרצ’י במסע ברחוב בו גדל בחולון, רחוב האחד במאי, בין המוסדות הציבוריים שהתקיימו עוד לפני קום המדינה והאנשים המהווים מקור לתקווה והשראה עבורנו ועבור מובילי המחאה החברתית
המחאה החברתית בקיץ 2011 הצליחה במקום שבו “מחנה השלום” נכשל עד כה: היא רתמה במקומות רבים ערבים ויהודים למאבק מאוחד, וגרמה להם להבין שהם מדוכאים מאותם סיבות ועל ידי אותם אנשים. אבי קליין נזכר בנקודות ההתקרבות
מנגנוני הסלקציה של הסיירת-שייטת-טייסת מרחיבים את שורותיה של “ארץ ישראל השנייה”. מאיר עמור בוחן את אירועי השבוע האחרון בו התחוור שוב ש”החבר’ה הטובים” אינם מוכשרים להנהיג את החברה המתפכחת מ”חלום הישראליות”, וקורא להתנגחות עם הסדר הישן
הם כבר תכננו את כניסתו המרהיבה של כוכב הטלוויזיה, את הופעתה הנוצצת של הנסיכה האדומה. עכשיו השבט הלבן עומד ומקלל מול הקומבינה האולטימטיבית של שאול מופז, שידע היטב כי אין לסמוך על קולותיהם. משה קריף חזר לימי דוד לוי
אז רצינו שינוי, אבל העדפנו מכנה משותף ומצאנו לו סלוגן נהדר, תמצית מזוקקת של יופי קונצנזואלי: צדק חברתי. בין הצטרפותה של סתיו שפיר ליאיר לפיד לבין איציק שמולי המצהיר כי המחאה אינה רלוונטית, שב ומתבהר הכשל של מחאת הקיץ שהתעקשה שהפוליטי יישאר מחוץ למאהל
לקראת התחדשות המחאה וכדי למנוע את התפוגגותה בקול ענות חלושה, כדאי להפנות מבט לשני המתקנים החברתיים הגדולים – מהטמה גנדהי ולייב טולסטוי. שמעון לב על ההכרח בשחרור אישי כתנאי מקדים לשחרור לאומי וכלכלי
היום כבר מבינים שהמדיניות הכלכלית של הממשלה היא נכבה לכל אזרחי המדינה, אבל הגיעה העת להפנים שכזה הוא גם אי-הצדק הלאומי. הקיץ בפתח, והמטרה צריכה להיות הפלת ממשלת ההון, ממשלת אויבי הדמוקרטיה ואויבי העובדים. נאום ה-1 במאי של רג’א זעאתרה בחיפה
יזכור עם ישראל, את בנותיו ובניו, אשר בחייהם ובמותם היו שקופים. יזכור אותם כל השנה, ולא רק פעם בשנה. יזכור אותם ולא ירפה עד אשר יראה את עצמאותם לצד זו שלו. דברים לזכרו של חסר הבית אנדריי ממאהל רוטשילד, ששם קץ לחייו בערב יום הזיכרון
מבנה הכוח המבוזר של המשטר הניאו-ליברלי דבק גם במבנה שיח ההתנגדות של המחאה, וכך היא לא הצליחה לייצר את “האחראי הגדול”. אריה קרמפף על הדומה והשונה בין הכוח של ההסתדרות לזה של הטייקונים, והקשר לקיץ האחרון
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
