“אני לא אומר שאין עניין מזרחי בחטיפות הילדים, אבל זה חלק מתפיסת עולם שלמה של זכויות אדם, של שוויון, של צדק חברתי.” נפגשנו עם הח״כ הטרי מוסי רז לשיחה צפופה על צפיפות פיגמנטים, אג׳נדה מזרחית ותוכניותיו לקדנציה
חרף השאיפה של מרצ לקושש קולות אצל המזרחים, בשכונות ובעיירות הפיתוח לא יצביעו לה כי הרטוריקה שלה אינה מעוררת הזדהות והשפה הכלכלית שלה נעה בין ניאו-ליברליזם לבין תפיסת הקיבוצים כפרח בגני
רדיפה פוליטית וסתימת פיות? כשמדובר במאבק המזרחי או הפלסטיני, השמאל הלבן לא תמיד עקבי בדרישותיו. למשל עכשיו, כשאיום המשטרה למנוע את צעדת השיבה בראשית מאי מרחף באוויר ומרצ עומדת מנגד
ח”כ באסל גטאס ותומכיו מחשיבים עצמם ל”מצפן” של החברה הערבית, אבל הם איבדו מזמן את הצפון. כמו מקביליהם בימין הלאומני היהודי, הם נבנים מפירוד, מפופוליזם זול ומזיק. ובדיוק כמו בימין היהודי, הם מדירים מהמחנה כל דעה שונה
במקום להתמודד עם הטיעונים על תרומתו של פרס לכיבוש בקונטקסט היסטורי ומוסרי, קפצו ח״כ פריג׳ ושאר ערביי מחמד להגן על הנשיא לשעבר ולהסית נגד הלגיטימיות של בל״ד. הם לא נקטו בעמדה המוסרית המתבקשת גם כאשר היום לפנות בוקר נערכו פשיטות ומעצרים ליליים מיותרים של פעילי המפלגה
המוסר הכפול מגיע לשיא חדש כאשר נשמעה במרצ ביקורת כלפי ח”כ עיסאווי פריג’ שלא מדבר על להט”בים או פוקד מצעדי גאווה. פריג’ טען שזה בגלל השמרנות של החברה הערבית, ואילו אופק אזולאי תוהה מה היה מתחולל במפלגה אילו מזרחי מסורתי מטעמם הציג טיעונים דומים
שוב נתניהו מצליח למשוך אחריו עדר תומכים – כולל מרצ – בגל ההסתה הנוכחי כנגד חברי הכנסת מטעם בל”ד. הוא משקף את מה שמרבית החברה הישראלית חושבת: זכויות הערבים בישראל מותנות ברמת הכניעות שלהם
נדמה לנו שיש הבדל בין הימין והשמאל, בין ההתנחלויות והתנועה הקיבוצית, בין קק״ל ומרצ – אלא שלמעשה בכל אלו יש רוב יהודי-אשכנזי שמרוויח מכללי המשחק הפוליטיים
העצרת לזכר רבין איחדה שמאל וימין תחת סיסמאות ריקות של שלום ואי-אלימות, ולמעשה – חיזקה את הסטאטוס-קוו וקראה לשלום עם המשך הכיבוש, בלי להעלות אף שאלה קשה
בין השמאל הרדיקלי של הקשת המזרחית לבין מפלגות הימין השמרניות דוגמת הליכוד וש”ס – המאבק המזרחי היום פוסח על מפלגות השמאל הציוני. אם תשאלו אותי, זהו פספוס של הפוטנציאל הטמון בהן. עלינו להציף את מעוזי הלבנים בתודעה שחורה