משבר הדיור
-
הטראומה העיקשת של משבר הדיור
חוסר היכולת לגור בבית קבע פוגע פגיעה נפשית מתמשכת ומערער את הצורך האנושי הבסיסי ביציבות ובבניית קהילה. הפיכת הצורך הזה להון היא סטייה חברתית שיש להוקיע -
ביסקוויטים ושעשועים
בשעה שאנחנו מחככים כפות ידינו בהנאה לנוכח כישלונה הקונדיטורי של אשת השליט במשימה שהייתה אמורה לשוות לה תדמית של עממיקו (בכל זאת, פתי בר) או של מישל אובמה לעניים, הגזל השיטתי של אזרחי ישראל הולך ומחריף וראש הממשלה מתבצר בשרירות שלטונו -
דיור ציבורי לכולם: גם לבן של תשובה
המאבק על פתרונות דיור פרטניים או פתרון לעניים ולחלכאים לא מאתגר ולא סותר את הסדר הניאו-ליברלי, אלא במקרה הטוב מאפשר לכמה אנשים להיראות כליברלים גדולים שלא משאירים את העניים מאחור. על הטרגדיה של השיח על הדיור הציבורי בעקבות ביקור בכנסת -
גם להאוס ניגר אין דירה
משמעת קואליציונית מושלת בעירייה, ומיישרת את העושים במלאכה לפי תלוש המשכורת ובניגוד לצו המצפון. בעוד זירות המאבק משתוללות בעיר, נפרדה יעל בן יפת ממועצת תל אביב עם מחווה למלקולם X -
מתווה לפתרון בעיית הדיור
קולם הנעלם של המתנחלים במחאה הנוכחית מדגיש את הפערים במדיניות הדיור של ממשלות ישראל. כמו שירותי רפואה וחינוך, דיור הוא חובת המדינה לאזרחיה, ועליה ליישם תוכניות מקיפות של דיור ציבורי


