מתווה לפתרון בעיית הדיור
הממשלה הנוכחית מנסה לפתור את בעיית הדיור בדרכים שונות, ביניהן הגדלת היצע הדירות, הגדלת היצע המקרקעין, הטבות מס למוכרי דירות וכו’. כל הדרכים הללו לא נחלו עד כה הצלחה, ומחירי הדיור ושכר הדירה מרקיעים שחקים. רוב ההצעות שפורסמו לאחרונה על-ידי כלכלנים ומומחים אחרים נידונות להערכתי לכישלון דומה.
תמריצים לקבלנים, סובסידיות לשוכרים, הצפת השוק בקרקעות ממנהל מקרקעי ישראל (משרד הבינוי ומנהל מקרקעי ישראל יפרסמו מכרזים לשיווק מקרקעין לבניית 6,900 דירות). כל אלה, במקרה הטוב, לא יועילו ובמקרה הרע אף ירעו את המצב.

את בעיית הדיור יצר השוק החופשי, החופשי מהתערבות ממשלתית. בארצות הברית הביא שוק הנדל”ן החופשי לבניית מיליוני יחידות דיור מיותרות, ובשילוב עם ההפקרות בשווקים הפיננסיים, למשבר כלכלי מתמשך. בישראל הביא השוק החופשי למחסור של עשרות אלפי דירות ולמשבר הדיור הנוכחי. כפי שכתב פרופ’ יוסי יונה במאמרו המשובח “רקוב פה: מחאת הדיור היא רק סימפטום“, השוק החופשי אינו מסוגל לתת מענה למצוקת הדיור.
כדי לפתור את בעיית הדיור יש לחשוב בצורה שונה לחלוטין. צריך לחשוב על דירה לא כעל מוצר שוק אלא כעל מוצר שהוא חלק ממחויבות הממשלה לספק לאזרחיה בתחילת דרכם. ובתמצית, הממשלה צריכה לפעול ישירות בשוק על מנת ליזום ואף לבנות דירות להשכרה (באמצעות חברות בניה פרטיות) ולנהל את הפרויקט.
לחברי הליכוד נזכיר, כי ז’בוטינסקי טען שחובתה של המדינה לספק חמישה צרכים בסיסים של האזרח – תזונה, מגורים, לבוש, חינוך ורפואה, או בלשונו “חמשת המ”מים'”: מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא.
למי שעדיין מאמין במנטרה השחוקה ש”השוק יודע לעשות טוב מהממשלה”, כדאי לשים לב לאלו שאינם משתתפים במחאת הדיור – המתנחלים. בתחומים שמעבר לקו הירוק, הממשלה מעורבת באופן ישיר בתחום הדיור, הן בהקצאת קרקעות, הן במענקים ובמשכנתאות בתנאים נוחים לרוכשי הדירות והן בשיטות גלויות וסמויות אחרות.
דן להט מצביע על הכיוון הנכון הנהוג במספר מדינות באירופה. במכתב לראש עירית ת”א חולדאי כתב להט, כי על עיריית תל אביב לחדול מלהציע את נכסיה הרבים למכירה כפי שעשתה עד היום, אלא להחזיק בנכסים וליצור מאגר דירות ולהשכירן. העירייה צריכה לפעול בדומה לערים בעולם ולהקים מאגר דירות משלה – כמו פאריז, שמחזיקה ב-35 אלף דירות להשכרה המיועדות לסטודנטים ולזוגות צעירים, ואינה מוכרת אותן. לחסידי השוק החופשי ממעורבות ממשלתית אציין שסינגפור, שהיא מדינה קפיטליסטית למהדרין, מנהלת מדיניות דיור מקיפה עוד יותר מזו המוצעת כאן.
תוכנית ברוח זו
ראשית, ליזום את בנייתן של כ-10,000 דירות כל שנה למשך שש עד עשר שנים, בכל רחבי הארץ. הדירות יהיו בגדלים שונים: בנות 2 חדרים (60 ממ”ר), 3 חדרים (80 ממ”ר), ו-4 חדרים (100 ממ”ר). עלות בניה של 10,00 דירות אלו, לפי כ-4,000 שקל לממ”ר ובתמהיל מתאים, תהייה כ- 3 מיליארד שקל. הדירות תישארנה בשלב הראשון בבעלות הממשלה או העירייה.
בהערכה ראשונית, שכר הדירה יהיה כ-5% מערך הדירה (יתכן עם הצמדה למדד המחירים). לדירה של שני חדרים, שעלותה כ-240,000 שקל כאמור, שכר הדירה יהיה כ-12,000 שקל לשנה, כ-1,000 שקל לחודש, ולדירה של שלושה חדרים, שעלותה כ-320,000 שקל, יהיה כ-16,000 שקל לשנה, כ-1,340 שקל לחודש.

ניתן יהיה לגייס את הכסף הנחוץ לפרויקט על-ידי הנפקת אג”ח בריבית של 3.5% -4% (צמודה) בערבות ממשלתית לקרנות פנסיה וגמל או בשוק ההון. החלק הארי של שכר הדירה יממן את תשלומי הריבית לאג”ח, ומהיתרה שתעמוד על 1% מערך הדירה לשנה (כ-20% משכר הדירה) – 0.33% יוקצה לניהול הפרויקט ו-0.67% לקרן ייעודית. תנאי האג”ח ובעיקר הריבית ייקבעו במדויק לפי תנאי השוק.
בסך הכול, שכר הדירה המצרפי מהפרויקט יהיה כ-152 מיליון שקל, מתוך זה כ-122 מיליון שקל ישולמו כריבית למחזיקי האג”ח, כ-20 מיליון שקל יעברו לקרן להוצאות בלתי נצפות מראש ולפרויקטים עתידיים, וכ-10 מיליון שקל יוקצו לניהול הפרויקט, ובכלל זה תכנון והקמת הפרויקט, גיוס ההון, גביית שכר הדירה, ניהול תשלומי הריבית וכו’. ניהול הפרויקט יכול להיעשות על-ידי חברה פרטית שתיבחר במכרז, והבניה תיעשה באמצעות חברות הבניה הפרטיות.
בשלב השני, ניתן יהיה למכור את הדירות לשוכרים במחירים שונים בהתחשב באזור, במשך השכירות וכו’. לדוגמה, לפי עלות הבניה כפול 1.67 (בהנחה שמרכיב הקרקע הוא כ-40% מערך הדירה בשוק). אפשר יהיה גם למכור דירות אלה לחברות השקעה, לקרנות, ולחברות ביטוח שתתחייבנה להמשיך ולהשכיר את הדירות במחירים המוגדרים ולא למכור אותן.
כאמור, זהו מתווה ראשוני שיכול לתת תוצאות כבר בתוך שנתיים-שלוש. המספרים יכולים להשתנות, אך להערכתי במנעד קטן יחסית. יתרון נוסף הוא שההורדה במחירי השכירות הצפויה עם גמר בניית הדירות להשכרה, תוזיל גם את מחירי הדירות שכן היא תקטין את כדאיות רכישת הדירות כהשקעה, והשפעה זו תחל עוד קודם לגמר הבניה.
הכותב הוא ממייסדי המכללה החברתית כלכלית ואחד ממרציה


