מאמרו האחרון של ד”ר אבי נוב ב”דה מארקר” הוא דוגמה טובה לכך שיש לחשוד בביטויים כמו זה שבכותרת, כאשר הפעם מתבצע ניסיון לדה-לגיטימציה של המחאה החברתית וקידום אידיאולוגיה שמרנית הקוראת לנו להסתפק בפירורים של עשירים. יוסי דהאן מסביר מה באמת אומר המחקר על הקשר בין העלאת מיסים לצמיחה
הממשלה הכריזה על הקצאת 100 מיליון שקל לבעיית חוסר הביטחון התזונתי, אבל תקצוב עמותות לחלוקת מזון הוא רק אמצעי נוסף לתקוע יתד בתרבות הנדבנות שהקפיטליזם מאדיר על חשבון ה”פרזיטים”. ככה זה: ביד אחת נותנים צדקה, בשנייה מעמיקים את אי הצדק
סיפורו של משה סילמן משקף את האופן שבו הממסד, שלוחותיו ובעלי ההון פועלים כדי להאשים את הקורבן ויוצרים בו הזדהות עם התוקפן. סילמן לא יכול היה להתנתק משוביו, מגופי ההון-שלטון שהפנו כלפיו אלימות ממסדית נחושה כל כך, שבסופו של דבר הפנה אותה כלפי עצמו
אוחחח אני מטומטמת… לא נמרחתי ולא שתיתי, כמו ילדה קטנה היו צריכים לגרור אותי לבית חולים באמצע טיול משפחתי. קצת מעצבן, גיליתי שאני צריכה לשלם 500 שקל על הטיפול. הוא לא נמצא במסלול שלי, “רקפת”, אלא במסלול החדש שמעליו – “ברקת”. יומן פציינטית עתידי מאת טלי גולדרינג
ועד עובדי הרכבת פוזר מפני שאיים במקביל על שני המונופולים הקדושים ביותר בישראל: המונופול של האוצר על קביעת סדר היום הניאו-ליברלי, והמונופול של ההסתדרות על ייצוג העובדים. אייל טבת על שיתוף הפעולה של ההסתדרות עם העסקה פוגענית על שלל צורותיה
הקרב בין המו”לים, הפוליטיקאים ומגיני התרבות בה”א הידיעה על מחיר הספר אינו מאבק נשגב על דיוקנה החברתי של תרבות, אלא התגוששות בין כוחות השוק המתחפשת למאבק על ערכים. כפיר כהן על האופן שבו מתווכים עסקני ספרות ופוליטיקאים את מושג התרבות לעם הספר
אילו לא היו אנשי עסקים בישראל, כל המערכות היו קורסות, כל העובדים היו מובטלים, היינו חוזרים לטפס על עצים. טוב ששר האוצר וראש הממשלה נאבקים בהתלהמות נגד המגזר העסקי ומבקרים את המחאה. איציק ספורטא על הבשורות מהוועידה לחיזוק המגזר העסקי
היום כבר מבינים שהמדיניות הכלכלית של הממשלה היא נכבה לכל אזרחי המדינה, אבל הגיעה העת להפנים שכזה הוא גם אי-הצדק הלאומי. הקיץ בפתח, והמטרה צריכה להיות הפלת ממשלת ההון, ממשלת אויבי הדמוקרטיה ואויבי העובדים. נאום ה-1 במאי של רג’א זעאתרה בחיפה
מבנה הכוח המבוזר של המשטר הניאו-ליברלי דבק גם במבנה שיח ההתנגדות של המחאה, וכך היא לא הצליחה לייצר את “האחראי הגדול”. אריה קרמפף על הדומה והשונה בין הכוח של ההסתדרות לזה של הטייקונים, והקשר לקיץ האחרון
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
