ועדת אלאלוף לא גילתה שום דבר חדש שאנחנו, חוקרים וארגוני שינוי חברתי, לא אומרים כבר שנים רבות. היא לא הייתה מוקמת בלי לחץ מצד ה-OECD, ומלכתחילה לא נועדה להילחם בעוני (שלא מטריד את הממשלה) אלא בנתוני העוני (שמטרידים את ה-OECD). היא השיגה את מטרתה, והעוני יישאר איתנו
תקצוב מטרות חברתיות הוא השקעה ולא הוצאה, הרחבת הבסיס ולא העמסה על הכתפיים. רטוריקה של “הוצאות” במקום “השקעות”, שמאפיינת את השיח הכלכלי והעיתונאי, תשרת את האוצר בבואו למסמס את המסקנות (המתונות ממילא) של הוועדה למלחמה בעוני
שר השיכון אורי אריאל חשב שזה רעיון טוב להעביר 100 מיליון שקלים (!) ששוכבים בקופה של עמידר לגרעינים תורניים. כי למה להשקיע כסף במי שנאבקים על קורת גג – קורבנות מערכת הדיור הציבורי בישראל – אם אפשר לתת אותו לאנשים עם “אידיאולוגיה”?
מהי שיטת מחקר פמיניסטית? מתוך סקירה של שיטות קיימות, אורלי בנימין מציעה לשלב ראיונות עם אתנוגרפיה מוסדית ושיתוף פעולה בין הנחקרות “בשטח” לחוקרות האקדמיות כדי לייצר ידע מועיל לשינוי מסגרות דכאניות. מאמר מתוך הספר “מתודולוגיות מחקר פמיניסטיות”
אילנה שזור ותום מהגר קוראים בספר “בקופסאות הבטון” וכותבים על התרגשותם, ועל הקולות שמגיעים מהשוליים של השוליים ומביאים את המחברת פנינה מוצפי-האלר ואותם לרפלקסיביות מאירת עיניים
בזמן שמבטלים מאסר חייבים לחובות נמוכים ומפתחים כלי גבייה לחובות גבוהים יותר, במשרד המשפטים החליטו לבייש את החייבים. לא הטייקונים שעושים לנו תספורות. אלה הקטנים שחיים בעוני. שיתביישו
חודש אל תוך המאבק, והאדמה רועדת. האמת מתחילה לצאת לאור, אותה אמת אודות האופן והסיבות שבגינן ילדים וילדות ממשפחות מאוד מסוימות בישראל מוצאות ומוצאים מבתיהן
הקלות שבה ילדים ממשפחות מוחלשות מוצאים מבתיהם בגלל הנחה מוקדמת שהורים שחיים בעוני אינם בעלי “מסוגלות הורית” היא בלתי נסבלת וחייבת להשתנות. זהו מצב שהורס את חייהם של הורים וילדים. קריאה להפגנה הערב
כשהאדם הממוצע שומע את המילה “משתמט” הוא מדמיין ילד מפונק מצפון תל אביב שלא עושה צבא, ולא נער אתיופי שלא מתייצב לגיוס בגלל שהוא צריך לעזור בפרנסת הבית. על הנפגעים האמיתיים של “חוק המשתמטים” החדש
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
