עיון בתוכניתה של העבודה “לכלכלה הוגנת” מגלה עד כמה צדקה יחימוביץ’ כשטענה שמפלגתה אינה מפלגת שמאל. אולם בשונה מכוונת המשוררת, עובדה זו ניכרת קודם כל בהתנכרות למחצית הענייה של אזרחי ישראל
מלבד שלל סוגים של העסקה פוגענית, נשים בתעסוקת עוני מתמודדות עם ממסד אטום שבמקום לספק להן אמצעים מכשיל אותן פעם אחת פעם תוך שהוא דורש מהן “מחשבה חיובית”. רשמים – קשים ומלאי תקווה גם יחד – מכנס רב משתתפות על פמיניזם, קפיטליזם והעצמה כלכלית
דו”ח העוני שפורסם היום נדחק הצידה, אבל אם לתמצת: מ-1998 עלה שיעור הילדים העניים ב-63%, הנפשות העניות ב-41.7% והמשפחות העניות ב-14.4%. וכן, ממשלת נתניהו, גם משפחות עובדות הולכות ונהיות עניות יותר
לקראת הבחירות אי אפשר להסתפק באמירות כלליות, אלא לדרוש מהמפלגות תוכניות בהירות וברורות לגבי התקציב ותשובות להרבה שאלות קריטיות – ואת זה סביר להניח שהתקשורת לא תעשה עבורינו
חוסר הכבוד של נפגעי הדיור הציבורי הוא חוסר הכבוד שלנו כחברה. התביעה שלהם מנסה להחזיר את החגיגיות לחג הסוכות, השם דגש בדיוק על הצורך בקורת גג. הרהורים של בחור ישיבה לשעבר ופעיל חברתי כיום לכבוד סוכות וכינוס בית הדין העממי לדיור הציבורי
ספרה של תמר הגר “בכוונה תחילה” הוא פיסה אמיצה של כתיבה פמיניסטית, המתעקשת לראות בנשים העניות והפושעות אדם וסובייקט. היא מניחה שרצח ילדים בידי אם ענייה כמו גם דבקות של אם בקריירה אקדמית הם תוצרים של בחירה אישית ותולדה של כוחות חברתיים