“ככל שהתעריתי ברחוב ובשטח, כך הרגשתי רחוקה יותר מהחוג, מהקורסים ומהדיונים בכיתה. הבנתי שלעמיתות ולמרצות שלי אין מושג מה קורה עם נשים פלסטיניות”. עם סיום לימודיה בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, יארה גראבלה כותבת על חוויותיה כמחרבת המסיבה
היא לא פמיניסטית, היא חביבת המיליארדרים, מכונה על ידי פעילים Super Cop. כניסתה של האריס לבית הלבן היא אכן משמעותית מבחינה פורמלית, אך ההתלהבות הגורפת מהיותה אישה ולא לבנה מתעלמת משורה של עוולות כלפי אוכלוסיות מוחלשות שעליהן ניצחה בתפקידיה הבכירים
בתוכנו, הפמיניסטיות המזרחיות, שוכנות גם מפלצת הצל וגם היכולת לחולל פעולה, אבל אנו נותרות עם פרטיקולריזם אתני פלגני. כי אסור לקונן. נא לא לכעוס. על יחסי הכוח ההיררכיים של הפמיניזם באקדמיה
בקבוצת הפייסבוק ‘ג’דעיות בפעולה’ רץ מכתב הפונה לראשות התוכנית למגדר באונ’ תל אביב במחאה על תהליך איתור חשאי שבסיומו הגיעו לקו הסיום אשכנזים בלבד, למשרה שתחומי המומחיות הנדרשים בה הם לימודי מיעוטים. החותמות מוחות על הפער בין החזון לבין הפרקטיקה
קשה שלא לשפשף את העיניים בהשתאות אל מול הראייה הלקויה כל כך של אורית קמיר, אקדמאית עתירת זכויות שמוחקת במחי מאמר את הישגיהן של נשים המובילות מאבקים קריטיים לחייהן של אלפי נשים, רק משום שהן מעזות להזדהות כמזרחיות, ערביות או נשות פריפריה
השיח הפמיניסטי הציבורי פספס את הדיון הפנימי שצריך להתקיים בו, וזה קרה מפני שהדיון הקולני ביותר העמיד סטריאוטיפ מול סטריאוטיפ ושהקולות המייצגים חסרים ייצוג מספק של נשים חרדיות
ייתכן שכשלתי בהבנת הפמיניזם ומטרותיו, אבל בכל זאת התאכזבתי לגלות שלא משנה עד כמה נאורה הפמיניסטית הישראלית הממוצעת, כשזה מגיע לעאהד תמימי הפלסטינית היא תצדד בדיכוי
כשאני מצביעה על אשכנזייה כמדכאת וכשפלסטינית קוראת לי כובשת, זה לא גזענות ולא עניין של ימין ושמאל. אלה מופעים של דיכוי שבהם יש לנו חלק. השיח הפמיניסטי בארץ כיום מותיר מאחור כל מי שאינה עונה להגדרה של המוחלט(ת) – אשכנזיה, חילונית, יהודיה, הטרוסקסואלית
האם נשים לבנות ימשיכו בפעילות פוליטית נגד ממשל טראמפ ומדיניותו האנטי-כל-מה-שאינו-לבן, גם כשהיא תגבה מהן מחיר חברתי כבד? גם אחרי שהצעדות שמצטלמות כל-כך יפה באינסטגרם יפנו את מקומן להפגנות פחות שקטות?
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
