גמר “אייל גולן קורא לך” היה שידור מזרחי גדוש, מוטעם וממובטא במובן הפוליטי הרחב של המילה, ויצר פתח ליצירת רב-תרבותיות אמיתית ושינוי של הרגלי צפייה. מירב אלוש-לברון בעקבות המאבק שהיתה שותפה לו לשידור הגמר בערוץ 2 (ומברוק לעדן אבוטבול!)
בסרטו “בלדה לאביב הבוכה” כותב בני תורתי מחדש את הסיפור המזרחי בקולנוע הישראלי, ומציב במרכז הפריים את התרבות המזרחית תוך ויתור על המבט ההגמוני האשכנזי. ואת זה הוא עושה דווקא בעולם דמיוני ללא זמן ומקום קונקרטיים
מסתבר שהשנאה למוזיקה המזרחית, ליוצריה ולאוהביה, מלבלבת ביחס ישר לעליית הגזענות בישראל. לא מפתיע, אך מעניין לבחון את הדמיון בין הבהלה שאוחזת בהגמוניה התרבותית לתגובה המותנית של חברי הכנסת
לסלאח ודאוד אל-כוויתי יש תפקיד מכריע בהתפתחות המוזיקה העיראקית המודרנית – כמו גם ליהודים רבים אחרים במדינות ערב. בסרט “עיראק’נרול” מבקש דודו טסה, נכדו של דאוד, להתחקות אחר מה שלא יכול היה למצוא בספרי הלימוד ולעשות עימם צדק
בעיני זהבה גלאון, העלייה לקברו של הצדיק חורגת מנוהג הביקורים המאורגנים בקברות אישים, מנהיגים ומצביאים. אופיר טובול על המסורת המזרחית שמאיימת על השמאל האוניברסליסטי נוסח מרצ
ילדים כמו מישל כהן הם התקווה היחידה שלנו להמשך התרבות המזרחית, הוא התשובה הניצחת לחזון הווילה בג’ונגל וכור ההיתוך. אופיר טובול על הפרויקט החדש של יהורם גאון ב”בית הספר למוזיקה”
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
