לפני הבחירות, יאיר גרבוז וזאב שטרנהל ייחלו לשינוי בישראל לכיוון דמוקרטי. אולם מי עוצר בגופו את השינוי הדמוקרטי לשליטה שוויונית בקרקע, לשוויון בייצוג של כל האזרחים במוסדות המדינה? מי? לבטח שלא "צאצאי יושבי המעברות". אלה דווקא מייחלים לשינוי
במקום לחפש את השד העדתי (המזרחי) בשוק הכרמל, חפשו את השד העדתי (האשכנזי) בממשלה, במפלגות, בישיבות התורניות בשטחים. הוא מעולם לא נעלם. הוא עושה לילות כימים כדי למנוע לגיטימיות מהתארגנות מזרחית לטובת אינטרסים מזרחיים
מי האלימים בחברה הישראלית? מי מפעילים אלימות בקנה מידה פנומנלי וקוראים לכך "חוק"? מאיר עמור עומד על האלימות היומיומית שליבתה בחירה ומיון בין אנשים, המתקיימת מדי יום לאורכה ולרוחבה של החברה הישראלית
רועי חסן התראיין ב"ידיעות אחרונות" ודיבר על הצורך בהכרה ממסדית בעוול שנעשה למזרחים. אבל אי אפשר להסתפק בכך. רק כאשר הכרה ממסדית תלווה בחלוקת משאבים צודקת יותר, אפשר יהיה להתחיל לדבר על סליחה חברתית והשלמה בישראל
ניתוח חברתי המבוסס על מושגים של "שדים עדתיים" מאבד כל קשר לדיון בזכויות אזרח פוליטיות, חברתיות וכלכליות ומהווה כלי דל להבנת מציאות של דיכוי ונישול. ישראל היא מדינה המגוננת על פריבילגיה אשכנזית. כותבים וכותבות בעקבות תוכניתו של אמנון לוי
חלוקת העבודה האתנית המבוססת על יתרון מוחלט לאשכנזים מתמסדת כסדר החברתי היחיד האפשרי בישראל של תחילת המאה ה-21. מאיר עמור על שעתם של ה"איכותיים": בני עקיבא של בנט והחבר'ה הטובים של לפיד
דיון מתגלגל סביב זהויות וקדימויות פוליטיות עקב מפגש בין אג'נדה מזרחית למעמדית בחוג בית של דעם, מעלה לסדר היום את האתגר החשוב ביותר בישראל כיום: יצירת גשר בין פוליטיקה מעמדית לפוליטיקה של דיכוי אתני, מגדרי ולאומי
אלמלא היה מירון בנבנשתי בשר מבשרה של הפריבילגיה האשכנזית, היה ניתן להכתיר את הקינה שלו במוסף "הארץ" כקינתו של המוהיקני האחרון. חבל שמדובר בהתפכחות אינפנטילית
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
