בעקבות הירצחו של מחמד אבו ניג'ם השבוע ביפו, כשהמציאות הרצחנית מכה בפניי ובפני חבריי ובני שכונתי ועירי שוב ושוב, אני מתחיל להבין שאנשים טובים לא היו מאפשרים לה להמשיך ולהכות ללא רחם
112 מקרי רצח התחוללו השנה בחברה הערבית, שיא של כל הזמנים. מה צריך לקרות על מנת שבשנת 2021 המדינה תטפל כהלכה בפשיעה הגוברת ובהפקרות המאפשרת אותה? קודם כל, על הממשלה לקחת אחריות
עשרות צעירים ערבים ביפו ספגו, סופגים ויספגו אלימות משטרתית. דווקא עכשיו, יותר מכל תקופה אחרת, היה מצופה שהמשטרה תנהג כגוף אחראי ותפעל להקל על מצוקת התושבים, שרבים מהם נכנסו למעגל העוני. אבל היא נוהגת בדיוק להפך
עלייתן ונפילתן של הרשתות החברתיות, פמיניסטיות דור 4, ימין ושמאל, ניאו-ציונות וגם מילון עברי מחודש. כותבות וכותבי העוקץ מהרהרים בעשור שחלף ♦ פרויקט מיוחד
בימים שבהם שיקולים כמו-הוליוודיים קובעים את סדר היום של הבוחרים, שמתלבטים למי להצביע ולא על מה ולמה להצביע, כדאי לחשוב מה תפקידן של מפלגות ערביות בכנסת ומה כדאי לעשות על מנת שהייצוג הערבי לא יהיה דחליל ביורוקרטי
כ-1,100 צעירים נרצחו בחברה הערבית משנת 2000 עד היום, אך סיפורם וסיפורה של החברה שבתוכה הם חיו ומתו אפוף שתיקה. שירו החדש "סלאם יא סאחבי" מאלץ אותנו לפקוח עיניים
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
