החודש הלך לעולמו לאון אדרי – מחלוצי תעשיית הקולנוע הישראלית. סיפורו המרתק מספק הצצה לשנותיה הראשונות של העיר דימונה ולההתמודדויות האנושיות והאמיצות של תושביה עם המציאות באותה עת. יהי זכרו ברוך
היסטוריה שבעל-פה מקשיבה לקולותיהם של נשים וגברים, אנשים רגילים, ומאפשרת לחוויות שלהם, למחשבותיהם, לאכזבותיהם, להיות חלק מהזיכרון החברתי הרחב. זהו קטע מתוך פרויקט מחקר יחיד מסוגו על דימונה, שיוצג השבוע לראשונה
אמייה טגה, כנראה הכדורגלן הכי פוליטי בישראל, על הרגע בו שינה בחזרה את שמו (חשבתי איזה טיפש אני, איך לא הבנתי את זה עד עכשיו), ההערצה למוחמד עלי (לסכן קריירה בשביל עקרונות זה מדהים) וההחלטה לעלות לדשא עם חולצה של אברה מנגיסטו (אף אחד סביבי לא ידע מי זה). ראיון
הפנים של יוסי הופיעו ללא הפסקה בתקשורת הארצית וכולנו התרגשנו והסתובבנו עם חזה נפוח מגאווה. בשנים בהן שמה של דימונה עלה לכותרות לרוב בעקבות בעיות אבטלה, זה היה שינוי מרענן. עמית בוטבול על 19 שנות קריירה של כדורגלן דימונאי גאה, יוסי בניון. לכבוד פתיחת העונה
ספר הביכורים של קובי עובדיה מתרחש בכלל בירוחם – אך מי שגדלו בדימונה יזהו את נופי ילדותו וילדותם. התווים המוכרים האלה עשויים גם לספק תשובה, לפחות חלקית, לשאלה שבה יעסוק בלוג חדש זה – מה היא "תרבות דימונאית"?
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
