בטנקור והוילה בג`ונגל

בראש כותרות העיתונים בעולם בימים האחרונים – חילוצה הנועז של אינגריד בטנקור משביה. הפוליטיקאית הקולומביאנית בעלת האזרחות הצרפתית נחטפה במהלך מסע הבחירות שלה ב- 2002 בידי ארגון מורדים קולומביאני, והחוזקה מאז בלב הג`ונגל בתנאים קשים ביותר: היא מתארת איך נכבלה בצווארה לעצים, הוכרחה לעבור צעדות ארוכות, וקיבלה מזון באיכות ירודה ביותר. “לא הייתי נותנת את היחס שקיבלתי לבעל חיים”, היא סיפרה אתמול לטלוויזיה הצרפתית, “אולי אפילו לא לצמח”. ויש גם נקודה ישראלית: יחידות הצבא הקולומביאני שביצעו את מבצע החילוץ המושלם, בלא יריה אחת, אומנו על ידי חברה ישראלית. “זה מבצע אנטבה הקולומביאני”, מגדיר זאת מנכ”ל החברה.

היה משהו מרגש מאוד בכל זה, בייחוד בתמונות של בטנקור מתאחדת מחדש עם בנה ובתה, שאותם לא ראתה כבר שש שנים. ובכל זאת, הכתבות האלו העלו אצלי תחושה עמומה של חוסר נוחות. חזרתי וקראתי את הדיווח בניו יורק טיימס, <StrippedTag/FONT>שסיפר על תרומת המודיעין האמריקאי למבצע וסיפר שהנשיא בוש עקב מקרוב אחרי פעולת החילוץ<StrippedTag/FONT>. נשיא קולומביה הנוכחי הוא בעל ברית קרוב של בוש. ולמה תחושת חוסר הנוחות? אולי כי נזכרתי בדיווח אחר שהתפרסם באותו עיתון בימים האחרונים, לכאורה בנושא אחר. <StrippedTag/FONT>

בשנת 2002, אותה שנה שבה נחטפה בטנקור, <StrippedTag/FONT>התקיים קורס הכשרה לאנשי הסי.אי.איי והצבא האמריקאי בנושא שיטות חקירה של אסירים<StrippedTag/FONT>. בין שיטות החקירה האלה – “הרעבה חלקית”, החזקה בתנאי קור קיצוניים לתקופות זמן ממושכות ו”שימוש בפצעים”. השיטות נלקחו ממסמך פנימי של חיל האווירהאמריקאי מ- 1957, אך כתב ה”ניו יורק טיימס” חשף שכותרת המסמך המקורי היתה “נסיונות קומוניסטיים להשיג הודאות מזויפות מטייסים שבויים”. מתברר שאחרי מלחמת קוריאה ערך חיל האוויר תחקיר בנושא שיטות העינויים שסין הפעילה נגד חיילי ארצות הברית, וחיבר מסמך בנושא, ואותן טכניקות עינויים סיניות שתועדו ב- 1957 נלמדו אחר כך בקורס האמריקאי בשנת 2002.  <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>מומחי הארגון שסיפק את ההכשרה טסו אחר כך לגואנטנמו כדי לוודא שהחוקרים האמריקאים שם יכירו את שיטות העינויים הנכונות.<StrippedTag/FONT>

צריך לזכור מי מוחזק בגואנטנמו: רובם לא טרוריסטים שהורשעו בפשע כלשהו, אלא מי שנחשבו חשודים. ביניהם: <StrippedTag/FONT>סטודנט שוודי<StrippedTag/FONT> שנחשף לקור קיצוני, רעש ואורות בוהקים, <StrippedTag/FONT>עובד נקיון בריטי<StrippedTag/FONT> שספג חתכים קבועים באיבר המין שלו, <StrippedTag/FONT>סטודנט גרמני<StrippedTag/FONT> שנאלץ לשאוף מים ולספוג מכות חשמל, ו<StrippedTag/FONT>עיתונאי סודני<StrippedTag/FONT> ששערותיו נתלשו מגופו בזו אחר זו. כולם שוחררו אחרי חודשים או שנים מבלי שהוגשו נגדם כתבי אישום, אך בגואנטנמו שוהים עדיין רבים במצבם: מי שנחטפו בידי הסי.אי.איי. או הצבא האמריקאי לא בשדה הקרב אלא בשדות תעופה, בבתיהם ובמהלך שיגרת חייהם הרגילה, ומוחזקים כבר שנים בתנאים אכזריים מבלי לדעת במה הם מואשמים.<StrippedTag/FONT>

אז מה בעצם הקשר? מבצע החילוץ של בטנקור הוא חיובי וראוי, בייחוד לאור האופן שבו התבצע ללא יריה אחת. אלא שכאשר קוראים את הדיווח בעיתון, רצוי לא להתפתות ולראות בחילוץ הזה מבצע של בני אור כנגד בני חושך, בני התרבות המרוסנים כנגד הברברים האלימים המענים חטופים. אותו נשיא בוש שעודכן בפרטי החילוץ אחראי בעצמו לעינויָם של מאות חטופים.<StrippedTag/FONT>

אולי גם פה יש נקודה ישראלית: כאשר נזכרים בערפאת, משעל ומנהיגים פלסטינים אחרים עם שערות על הפנים ודם על הידיים, מן הראוי גם להזכיר, למשל, איך אריאל שרון הסתער בראש חייליו על הכפר הפלסטיני קיביה ורצח כשישים אזרחים בשנתם, רובם נשים וילדים, על ידי השלכת רימונים וירי. בפקודת המבצע שחיבר שרון נקבע שהמטרה היא “תקיפת הכפר קיביה, כיבושו <StrippedTag/FONT>הזמני וביצוע הרס ופגיעה מקסימלית בנפש” [1]. שלא לדבר על הקשר בין הירי האכזרי וחסר האבחנה של קסאמים כלפי אזרחי ישראל לבין הירי המתמשך של פגזים ארטילרים לעזה בטווחים של מאות מטרים ממקומות שנורו מהם קסאמים, שלא בזמן אמת. ירי כזה, הגורם באופן קבוע להרג אזרחים, מוגדר על ידי “בצלם” כ”התקפה יזומה, שתכליתה ענישה או הרתעה ולא הגנה עצמית”<StrippedTag/FONT>.   <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

ולכן, עם כל הגאווה על מעורבותה של ה”וילה בג`ונגל” שלנו (כמילותיו האלמותיות של ברק) בחילוץ בטנקור, כדאי לזכור שגם בני הוילה נוטים לעיתים להתנהג כמו ברברים. אפשר רק לחלום על היום שבו הפרות זכויות אדם של כל הצדדים יזכו להתייחסות דומה וסימטרית. <StrippedTag/FONT>

<StrippedTag/FONT>

[1] ארכיון צה”ל 644/56/207 – מצוטט אצל מוריס, “מלחמות הגבול של ישראל”, עמ` 276.<StrippedTag/FONT>