המלים הגרנדיוזיות של כחלון
ביום שני ה-9 ביולי, קיבלתי סמס מסבא שלי: “מזל טוב, הממשלה החליטה להקצות מאה מיליון שקל למאבק ברעב”. לאחר כמה דקות של בירורים, הבנתי שהמזל טוב העיקרי מגיע לסבא שלי – שבגיל 80 למד לשלוח סמס. יש שיגידו כי יש לי נטייה להסתכל על חצי הכוס הריקה, במקום להבין כי מדובר ב”הישג חסר תקדים” כאשר לראשונה בישראל החליטה הממשלה לקחת אחריות על בעיית חוסר הביטחון התזונתי ולהקצות 100 מיליון שקל, החל משנת 2013, להתמודדות איתה.
אך לצערי, אין מדובר בלקיחת אחריות אמיתית ובמחויבות המדינה לאוכלוסיות המוחלשות תוך שמירה על כבודם של הנזקקים והבנת צרכיהם, כפי שהצהירו ראש הממשלה נתניהו ושר הרווחה כחלון. להיפך, מדובר במחויבות לאידיאולוגיה הניאו-ליברלית המובילה את המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל החל משנות ה-80 של המאה הקודמת, והמובילה לגידול והעמקה של מימדי העוני והפערים החברתיים, לצד התפתחותן והחרפתן של בעיות חברתיות חדשות, כגון חוסר ביטחון תזונתי.
אמנם, השר כחלון עומד בהבטחתו מחודש מאי, עת פרסם המוסד לביטוח לאומי ממצאים עיקריים מסקר ראשון שערך בנושא הביטחון התזונתי בישראל. ממצאים קשים, לפיהם 10.6% מהישראלים חיים בחוסר ביטחון תזונתי עם סממני רעב, ו-8.3% נוספים סובלים מחוסר ביטחון תזונתי בדרגה פחותה יותר. השר כחלון אמר כבר אז: “אדרוש מהאוצר להקצות בבסיס התקציב לשנת 2013 מאה מיליון שקל, על מנת שנצליח למגר את התופעה הקשה”.
אולם הפניית התקציב ככל הנראה לעמותות שעוסקות בחלוקת מזון ולרכישת תלושי מזון, אינה דרך למיגור הבעיה מהשורש, אלא אמצעי נוסף לתקוע יתד בתרבות הצדקה והנדבנות שמאדירה השיטה הקפיטליסטית. שיטה אשר מנסה למכור לנו חדשות לבקרים כי עני הוא בדרך כלל “פרזיט” שלא מתאמץ לקחת את גורלו בידו. גישה המתעלמת, בין היתר, מהעובדה שכחצי מהעניים הינם אנשים עובדים המועסקים בתנאי העסקה פוגעניים; שיטה המנסה כביכול לקדם ערכים של ערבות הדדית באמצעות מיסוד מתן תרומות וחסדים, כאילו מדובר במצב חירום ולא בבעיה חברתית קשה שהשתרשה בחברה הישראלית. משר בעל דימוי חברתי כמו כחלון, היה ניתן לצפות לתוכנית לטיפול בשורשי הבעיה – כלומר מדיניות כלכלית-חברתית שתוביל לצמצומה ומיגורה.

בכדי להסיח את הדעת מאי-מוסריותה של השיטה, מדגיש כחלון כי ייקבע קוד אתי לחלוקת מזון. קוד שאמור לשמור על כבודו של הנזקק ולהבין את צרכיו. אך צעד זה אינו שומר על כבוד, להפך, הוא מבטא גישה פופוליסטית וחסרת רגישות אמיתית לצרכי הנזקקים. הוא מתעלם מהעובדה שכל קבלה בחסד ותלות באחר מהותן פגיעה בכבוד האדם. שמירה על כבוד האדם היא מתן אפשרות להתפרנס בכבוד או לקבל קצבה הולמת שתאפשר למשפחה לנהל את משק הבית, כולל קניית מזון נדרש.
אין פלא שהחלטה זו באה דווקא עכשיו. השר כחלון “חוגג” כשנה וחצי בתפקיד (חצי) שר הרווחה והשירותים החברתיים. רק לפני כשבועיים העבירו רבים מהמעורבים בתחומי הרווחה ביקורת על השר כי לא השאיר במשרד את חותמו, ודיווחו על תחושה של קיפאון בשנה וחצי האחרונות. והרי התשובה: כחלון מיהר להכריז על הפניית כספים לטיפול בבעיית חוסר הביטחון התזונתי. מהלך שבחינה מעמיקה שלו מעידה על המשך הפרטת המשרד והשירותים החברתיים, לצד העדר יכולת אמיתית לצמצם ולו בפסיק את בעיית חוסר הביטחון התזונתי שהביאה עימה השיטה הכלכלית “המהוללת”. העיקר שלא ניתן להאשים עוד את כחלון בקיפאון והעדר חותם.
אין מה להתפלא ממהלכים אלו. השר כחלון הוא רק כלי משחק בממשלה הקפיטליסטית והאנטי-חברתית של נתניהו, ואינו יכול לצאת באמת כנגד השיטה. כך, יותר קל לו להאשים את עמותות המזון שאינן עושות את מלאכתן נאמנה, ולגרוף את אהדת הציבור באמצעות מילים גרנדיוזיות אך חסרות ביסוס מעשי, כמו “כבוד האדם”, “צדק והגינות” “ומחויבות המדינה למנוע מחסור”, לצד הצהרות על הקצאת כספים שבקרוב, אגב, יוחזרו ובגדול לקופת המדינה. כן, אם לא די בכך, בינתיים מן העבר השני, התחזיות אומרות כי כחלון לא יוכל להתנגד כעת, לפחות לא באופן אקטיבי, לכוונת הממשלה להעלות את המע”מ ב-1%. מהלך רגרסיבי זה, לא רק שצפוי להכניס חזרה לקופת המדינה הרבה יותר מתוספת של 100 מיליון שקלים לביטחון התזונתי, אלא שיפגע בראש ובראשונה בבעלי ההכנסות הנמוכות, ביניהם הסובלים העיקריים מחוסר ביטחון תזונתי. כל זאת כשבד ובד דואג שטייניץ שמס החברות לא יעלה, מס יסף לא יוטל והקלות מס מפליגות יינתנו לחברות כלואות.

ושוב, מילים גרנדיוזיות – כמו צדק, הגינות, כבוד האדם – הופכות ריקות מתוכן באופן ציני ובוטה. ביד אחת נותנים צדקה, וביד שנייה מרחיבים את אי הצדק. השימוש במושג “אחריות המדינה” מוכיח שוב כי מדובר באחריות לשיטה הקפיטליסטית, לבעלי ההון, להרחבת הפערים ואי-השוויון, לרמיסת זכויות יסוד.
בעיית חוסר הביטחון התזונתי הינה רק מקרה בוחן אחד, שמשקף את כישלונה של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, הדוגלת בשוק חופשי, הפרטה וצמצום אחריות המדינה לתושביה. המאבק להחזרת הצדק החברתי לישראל ובתוך כך הביטחון התזונתי וזכויות בסיסיות נוספות, חייב להיות מאבק פוליטי המבוסס על ההבנה כי אין ברירה אלא להציב אלטרנטיבה לחסידי השיטה הכלכלית הכושלת, אשר הישארותם בשלטון לא תביא מזור לזוועות העוני, הניצול, האפליה, הגזל, ועוד, אלא רק תאדירם.
הכותבת היא עובדת סוציאלית, המחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן–גוריון והמוקד לביטחון תזונתי ולמאבק ברעב


