• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הפוחזים בעד מדינת רווחה

מכל מקום צצים לפתע מבוגרים אחראיים, המחפשים שגיאות בדרישות המפגינים ומנסים להוכיח שהן מסוכנות ליציבות הפיננסית של המדינה. גם לכתבים הכלכליים יש מה לומר, אלא שמגרונם מדברים אנשי האוצר
איציק ספורטא

ביום שני חלפה בי תחושה שהמאבק האמיתי מתחיל אז, כאשר נגיד בנק ישראל מתראיין בכל הערוצים האפשריים, וטוען שיש להיזהר, ושלהון יש רגליים ושהוא הופתע מהמחאה. כאשר עופר עיני אומר בראיון שהוא חושש מאנרכיה כי כבר נרצח פה ראש ממשלה, מבינים שמופעלים כל האמצעים כדי להפוך את המחאה לכזו של אנשים הזויים שלא יודעים על מה הם מדברים. כי הרי המבוגרים האחראים התחילו לומר את דברם.

גם ראש הממשלה שהביאנו עד הלום אומר דברים חסרי טעם בכדי לשמר את הדוגמה בה הוא דוגל: “יש גל פופוליסטי שסוחף את המדינה, ויש אמירה רצינית ביחס למצוקות”. לדבריו, “יש אמירות פחות רציניות ביחס לפתרונות ואני חושב שהפתרונות חייבים להינתן תוך כדי שמירה על הכלכלה החופשית והדינמית שלנו”. לטעמי, המבוגרים האחראים הם דווקא נשות ואנשי המחאה ולא האחראים לכאורה.

המוחים מוחים והאלונקה עוברת. צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס

אחד הדרכים הנוספות שבה הופכים את המאבק ללא אחראי היא בדיקה בפינצטה של כל בדל מידע שמוצג כתוכנית הדרישות של המוחים. אחת הדוגמאות הבולטות היא כתבתה של מירב ארלוזורוב במוסף הכלכלי של הארץ. היא מנתחת כאילו בפירוט את טיוטת הדרישות של המוחים. היא מוצאת בה שגיאות. לא סתם שגיאות, אלא בעשרות מיליארדי שקלים אלא שיחד עם השגיאות, שאכתוב עליהם, היא מפגינה זלזול ומבטלת נושאים המוצגים כשגיאות, אך למעשה מבטאים את תפישת עולמה של הכותבת.

המקור לבדיקת השגיאות הוא משרד האוצר ומומחים עלומים, כאילו משרד האוצר אינו מהווה צד בעניין. הנקודה השגויה העיקרית המועלת קשורה להורדת המע”מ לחמישה אחוז, כאשר בעוד שבמסמך צוין שהעלות היא 15 מיליארד, ארלוזורוב טוענת שהעלות היא 40 מיליארד שקל. אכן, יש פה טעות והעלות קרובה יותר להערכה המוצגת במאמר. אבל הכותבת אינה מסתפקת בכך אלא מנסה לשכנע אותנו שמהורדה זו ייהנו יותר העשירים כיוון שהם צורכים יותר. “עם זאת,” היא כותבת, “כאשר בוחנים את תשלומי המע”מ כשיעור מההכנסה, עולה כי השכבות החלשות, שעיקר הוצאותיהן על צריכה, משלמות נתח גדול יותר מהכנסתן על המע”מ.”

כדי לקזז את הורדת המע”מ יש העלאה במיסים הישירים, והרי זאת למעשה דרישת המוחים: לשנות את היחס בין המס העקיף למס הישיר, כך שאת ההטבות שיקבלו המבוססים מהורדת המע”מ ישלמו יותר במיסים ישירים. השימוש במילה שגיאה חוזר גם כאן, אף כי לא מדובר במספרים, אלא באמירה על חוסר רלוונטיות של ההצעות, וזאת למה? כי עכשיו מונחת על השולחן רק עצירה בהפחתות המס. מי אמרה? הכותבת, למה? כי ככה. היא קובעת מה רלוונטי  לדיון, כאשר היא שוכחת שמה שנמצא כרגע על השולחן אינו רק מה שאומרים לה אנשי האוצר.

כמו כן, היא שכחה את העובדה שיש במערכת המס פטורים רבים, סך של 38 מיליארד שקל, שרובם מגיעים לאותה אוכלוסייה מבוססת. נניח שהיו מקזזים 20 מיליארד מהפטורים, זה היה גורם לכך שהפער בין ההשקעה הנובעת מהתוכנית להכנסות משינוי המס הייתה מתאזנת.

נקודה נוספת שראוייה להתייחסות היא הנושא של עודפי הגבייה של המס. כאן פתאום מופיעה המילה “תלוש”. כמובן שאין פה הערכה או ערך אלא טיעון עובדתי גרידה. מדינת ישראל גובה מס הרבה יותר מן התחזית וזוהי לא השנה הראשונה. אולי יש פה מגמה להציג לממשלה הערכת חסר של גביית המס, כל זאת למה? כדי שהעיתונאית תוכל לטעון אחר כך שזה לא כסף אמיתי והוא נועד לכיסוי הגירעון ולפירעון חובות. אלא שזאת החלטה פוליטית ולא כלכלית. במדינת ישראל היום הגירעון קטן מהמתוכנן וגביית המיסים גבוהה מהמתוכנן, ובנוסף חובות המדינה נמוכים משמעותית ממה שקורה בחלק מארצות אירופה ובטח בהשוואה לארה”ב.

במצב כזה יכולה המדינה להחליט להשתמש בכסף הזה לצרכיה בלי לסכן את יציבותה הפיננסית, האיום האולטימטיבי של חסידי המדיניות הכלכלית הנוהגת ושלא במקרה גם של העיתונאית אליה אני מתייחס. אם פעם היו אומרים לחברתיים שהם רוצים להפוך את ישראל לצפון קוריאה, עכשיו נוסף הטיעון המפחיד, לכאורה, של יציבות פיננסית. שוב נוזפת המבוגרת האחראית בצעירות ובצעירים הפוחזים שמעלים בדעתם שמדינת רווחה היא מן האפשר.

לפי מאמרה של ארלוזורוב, גם בעיות הרפואה הציבורית נפתרו זה מכבר, מלבד העניין הטריוויאלי של שכר הרופאים. המחסור של כ-3000 מיטות אינו מטריד את הכותבת, כי הוא ככל הנראה כבר נפתר, כמו גם נושא התקנים. זה שמצהירים עכשיו שיוסיפו אלף מיטות באלף הנוכחי כבר הספיק על מנת להוריד את הנושא מהשולחן.

הכותבת מתייחסת לטיוטה כאל תוכנית מוגמרת, היא מסתמכת על האוצר, זה שטען לפני פחות משבוע שחינוך חינם לפעוטות יעלה 37 מיליארד שקל, היא גם מתעלמת לחלוטין מבעיות מערכת הבריאות הציבורית שהמימון הפרטי שלה הגיע כבר ל-43%, והיא מצויה בדרך למערכת המעולה בארה”ב.

החישוב של שימוש בעודפי המסים השנתיים, בסך 10 מיליארד שקל, לצורך הגדלת התקציב הוא תלוש. כידוע, מדינת ישראל מצויה בגירעון תקציבי. עודפי המסים, הנספרים מדי שנה, הם עודפים ביחס לתחזית המסים שנקבעה בתחילת השנה, אבל זאת כאשר המדינה ממשיכה לצבור גירעון, ולקחת חובות כדי לממן אותו.

לכן עודפי המסים הם תיאורטיים בלבד, וזה אינו כסף שניתן ל”בזבוז”. בנוסף, החישוב הזה מתעלם לחלוטין מהצורך של מדינת ישראל לפרוע חובות, ולהקטין את החוב הלאומי. הפניית כל עודף במסים רק לצורכי תקציב, ולא לצורכי פירעון חוב – משמעו שעבוד עתידה של ישראל וסיכון יציבותה הפיננסית.

אבל הסיפור האמיתי אינו התייחסות פרטנית למסמך כזה או אחר אלא הקול היוצא מן המחאה שקורא לשינוי מהותי בדרך בה מתבצעת מדיניות כלכלית בישראל. משום מה, בעיתון בו כותבת העיתונאית, הרצון הזה נתפס כבעיה כי הרי השוק והתחרות אמורים לפתור את כל התחלואים, ופתאום צצים משום מקום כאלה שחוו את הצלחת המדיניות הזו בעשור האחרון וטוענים שזו לא התשובה. שגיאות, מסתבר, אפשר לתקן, אבל יותר קשה לקבל שתפישת העולם בה מחזיקים אינה מה שרצוי ובטח לא מה שראוי.

קראו את ריכוז הנתונים של מרכז אדוה, המבהיר את הרקע לדרישות המוחים.

כנראה שיעניין אותך גם: