• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הצד האפל של האינטרנט

האינטנרט משווק כמרחב למימוש חירות ביטוי ושוק של רעיונות, ספר חדש מצביע על פן אחר וחשוך יותר של הרשת, גן עדן לסוציופאתים, מוציאי דיבה ומחסלי חשבונות
יוסי דהאן

מדי פעם נשלחות ל”העוקץ” תגובות שאינן מתייחסות לתוכן הפוסט אלא עיקרן השמצה של הכותב או כותבת הפוסט. אנחנו נמנעים מפרסום תגובות כאלו. זמן קצר לאחר מכן מגיעה תגובה נוספת מאותו מגיב בנוסח “צבועים בולשביקים שכמותכם, למה צנזרתם את התגובה שלי?” (תחת הקטגוריה “מי אנחנו” אפשר לקרוא על שיקולי מדיניות העריכה של האתר).

ספר מאמרים חדש בשם “The Offensive Internet” עוסק בשאלות הללו ויוצא נגד הדימוי של האינטרנט כביטוי של חירות ודמוקרטיה, “שוק של רעיונות” שמתוכו צומחת אמת. את הספר ערכו הפילוסופית מרתה נוסבאום והמשפטן סול לבמור, שניהם מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת שיקגו. לא קראתי עדיין את הספר, אולם שני מאמרי סקירה על הספר ב”בוסטון גלוב” וב”ניו יורק טימס” מעוררים מחשבה. בסקירה אחת מוצגת עמדתו של סול לבמור. לטענתו הביטוי החופשי באינטרנט הוא חופשי במידה אבסורדית ומזיק, וזוכה ליותר הגנה מאשר כתובות גרפיטי אנונימיות בשירותים ציבוריים. לבמור מצטט פסק דין שמצא בעל בר אשם על כך שלא מנע את הופעתו של גרפיטי משמיץ בשירותי הבר שלו. אולם בעוד שבעל הבר נמצא אשם, ספק אינטרנט או בעל אתר מוגנים על ידי החוק מתביעות דומות.

למרות שלא כמו הקיר בשירותים, ההשמצות באינטרנט אינן נמחקות ואפשר להגיע אליהן במנועי חיפוש. לדעת לבמור על ספקי אינטרנט צריכה לחול חובה חוקית למסור את כתובות ה-IP של אותם אנשים הכותבים תכנים אנונימיים משמיצים. הוא מציע שאפשר יהיה להעניק אנונימיות בתנאי שהספק או מנהל האתר יסכימו להוריד את דברי הדיבה לאחר שמפנים את תשומת לבם לתכנים הללו, או לכפות כלל של אי אנונימיות כך שהנפגעים יזכו להזדמנות להוכיח את צדקתם ולתבוע את נזקם. אנשים המתבטאים באופן אנונימי ברשת נמנעים מלקיחת אחריות על דבריהם, הם רוצים ליצור לעצמם “מרחב חופשי מבושה עבור עצמם שמאפשר להם להשפיל אנשים אחרים”.

מאמרים אחרים מצביעים על האופן בו האינטרנט משמשת להפצה של שמועות שקריות ולהחפצה של נשים. לדעת נוסבאום, חלק גדול מהנזק שנגרם כתוצאה מהפצה של שמועות ודברי דיבה באינטרנט פוגע בעיקר בנשים. לאינטרנט יש אופי חברתי המאפשר גרימת נזק, אולם הוא אנטי חברתי בכך שהוא מאפשר לאנשים לפגוע באחרים.

באופני ביטוי מחוץ לאינטרנט, למשל בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, קיימים חוקים בעלי “אפקט מצנן” – “Chilling Effect”, על פרסום טענות שקריות. באינטרנט חסרים האמצעים בעלי האפקט המצנן, אין חוקים או סנקציות חברתיות המונעות אמירת דברים שקריים או דברים שאינם ראויים להיאמר. אנחנו מתייחסים לרגולציה של ביטוי, כותבים לבמור ונוסבאום, כמוצדקת מוסרית וחוקית, בכל מה שקשור לאיומים, דיבה, הונאה, העתקה, פלגיריזם ועוד, לדעתם האינטרנט צריך להיות נתון לרגולציה דומה.

כנראה שיעניין אותך גם: