אני כותב מעט על הקורה באוניברסיטאות, לא בגלל שזה לא מעניין או לא חשוב אלא כיון שאני חש שיש נושאים חשובים יותר. כאשר העוני גובר, התרופות לא מספיקות ובכלל יש הרגשה של מכירה כללית והרס מתמיד של מדיניות הרווחה, המהפכה המתמדת האחרונה שנשארה, אני מתקשה לראות במצבה של ההשכלה הגבוהה את הבעיה העיקרית.
אולי זו אינה התפיסה הנכונה ויש לראות במה שקורה לאחרונה באוניברסיטאות, בעיקר באוניברסיטת תל אביב, המשך המהלכים האחרים בחברה בישראל. גדי אלגזי היפנה את תשומת ליבי למאמר שכתב ופורסם ב”העיר” תחת הכותרת “מהפכה”. המאמר עוסק בנעשה באוניברסיטה ובצורך בגיבוש קואליציה רחבה להצלת ההשכלה הגבוהה. אפשר גם לטעון שהתגייסות הסטודנטים, מרצים ואחרים למאבק זה תיצור אפשרות לפעילות אחרת שלהם, אני בספק.
אתמול התראיינתי ברדיו האזורי (103) בנושא האבטלה היורדת, אמרתי את הדברים הרגילים על משמעות המדד והמשמעויות האחרות של ההצלחה היחסית בנקודה זו והכישלון הכולל בנושא החברתי. לקראת סוף הראיון שאל אותי המראיין (ניב גלבוע) מה יש לי לומר לסטודנטים כיון שיו”ר התאחדות הסטודנטים בתל אביב התראיין אחרי. אמרתי שאני מייעץ לסטודנטים להרחיב את תחומי העניין שלהם לא רק לנושאי השכלה אלא בכלל למצב החברתי, אף שאני תומך במאבקם הנוכחי. תגובתו של נציג הסטודנטים הייתה שבמקום לייעץ לסטודנטים עלי להצטרף אליהם. אעשה זאת כאשר אראה את אותו נציג סטודנטים יוצא כנגד אי תשלום משכורות לעובדי הרשויות המקומיות, ניצב במשמרת המחאה למען נהגי מטרודן מידי יום שישי, פועל למען השכלה שוויונית לא רק באוניברסיטה, ופועל למען עובדות ועובדים מנוצלים, ולא חסרים עוד אי אלו נושאים בעלי חשיבות. ההגזמתי?
לא רק אותו וחבריו הייתי רוצה לראות, אלא גם את אותם מרצים המבכים את הרס ההשכלה הגבוהה אבל שוכחים שהשכלה גבוהה כשמה תתקשה להתקיים בחברה לא שוויונית הפוגעת ברבים ומתגמלת את המעטים.